ארבעת המינים: האמנים שעשו את השנה

צילומים: אוהד רומנו, זוהר שטרית, מרגלית פלדמן-טולדו ואורי ברקת. עיבוד תמונה: משה צ'יטיאת

24/09/2019

דניאל סלגניק

ארבעת המינים: האמנים שעשו את השנה

מפוסט טראומה ועד מיתולוגיה ישראלית: רגע לפני שסופרים פחמימות בארוחת החג, הנה ארבעה אמנים שעשו לי את השנה.

נתחיל בזה שאני נגד סיכומי שנה. נגד אמני השנה, אלבומי השנה, מוסיקאי העשור, להקת היובל, תזמורת כלי הנשיפה של המאה, נגן המשולש של החודש ושלל התארים האחרים שעיתונאים משתמשים בהם כדי למלא נפח בדפי העיתון. למרות זאת, ובעיקר בגלל שאני צבוע, החלטתי לעשות סיכום שנה משלי, אבל קצת שונה. אז הנה ארבעה אמנים, מסיבות כאלה או אחרות, שנגעו בי בדרך כזו או אחרת (לא MeToo, מטאפורית), ושווים אזכור, רגע לפני שמסתערים על הגפילטע פיש ומנגבים את האודם של הדודה מהלחי.

פול טראנק: גרוב של פוסט טראומה

גל ניסמן ושלושת הברנשים האחרים בלהקת פול טראנק (יותם אלעזרי, עופר ויינר, אריאל קשת) הם הדוגמא החיה לכך שעבודה קשה לעיתים, משתלמת. הם חרשו את ישראל משלג ועד מדבר, מדן ועד מצפה רמון, מסטודנטים למגדר בתל חי ועד ערסים עם כסאות כתר באילת, והרימו אלפי אנשים על הרגליים בהופעות, עד שזכו בהכרה לה הם היו זכאים, למען האמת, הרבה לפני שהיא הגיעה.

כבר ב-2015 הלהקה יצאה עם "Time For Us The Move", שהחל לחלחל לתודעה, אבל הפריצה הגדולה שלהם הגיעה בסוף שנת 2017 עם האלבום השלישי – "Show Us What You Got". הלהיט "As A Stone" של הלהקה עם סיון טלמור המוכשרת, לא הפסיק להתנגן בתחנות הרדיו, ובצדק. משם – יותר בארבי, פסטיבלים, אמפי שוני, קולאב עם הסגול מרד בנד ב-"Powerful" (שמתעלה על המקור בכל רמה אפשרית), וחיבוק חם מהמיינסטרים הישראלי.

את המקום שלהם ברשימה שלי, פול טראנק הרוויחו כשהוציאו בתחילת 2019 שיר בעברית, "וואלק", לאחר שני אלבומים שלמים רק באנגלית. השיר, שמדבר על חוויה של פוסט טראומה ועל ההדחקה של השירות הצבאי של ניסמן, מצליח להיות כואב ומהנה בו זמנית. מי לעזאזל ידע ש-PTSD יכול להיות כל כך מקפיץ?

בשיר הגרובי המצוין הזה, פול טראנק הצליחה להביא את הפוסט טראומה, אחת מהתופעות הכי פחות מדוברות, אל המיינסטרים הישראלי. השיר הגיע אל תחנות הרדיו, ובצדק, זכה למעל מיליון צפיות ביוטיוב, וניסמן עצמו התראיין במספר הזדמנויות וסיפר כי בעקבות השיר, הוא מקבל פניות רבות מאנשים שחוו את התסמונת הקשה בעצמם, והזדהו לחלוטין עם המילים (בין היתר: "שאם אדחיק זה רק ימשיך להצטבר / מהחדשות אמשיך להסתתר / כי הם אומרים שזה עוד שנייה חוזר).

איכשהו, בלי לקחת את המגע הייחודי של הלהקה, הרביעייה הצליחה להביא את אחת מהתופעות הקשות ביותר בחברה המיליטנטית שלנו אל סדר היום, ולו למעט זמן. ועל זה, מגיע להם שאפו, וגזר מעל הגפילטע.

דניאל רובין: כלום לא עובר על ידה

כולם יודעים שמבקרי מוסיקה הם מוסיקאים כושלים, מבקרי קולנוע הם תסריטאים שלא הצליחו ומבקרי ספרות הם אלה שיושבים מול מסך ריק של לפטופ ב-"ארומה" לצד הפוך דל וקוראסון שקדים. למרות זאת, כמוסיקאי כושל, אחד הדברים שאני הכי מעריך זה מוסיקאים שמצליחים לעשות את זה טוב יותר ממני. משמע, מצליחים.

דניאל רובין היא מישהי שנהניתי לשבת על הספסלים ולראות אותה מבקיעה טאצ'דאונים, אחד אחרי השני. אני לא יודע אם זה ה-Likeability שלה, אם זה הכישרון, אולי זה שניהם – אבל רובין גורמת לאנשים לרצות להריע לטובתה, היא האנדרדוג המוסיקלי שאתה רוצה לראות על במת הלייב פארק בראשון לציון, ולהגיד – "אה, ידעתי שהיא תצליח. אני עוד שמעתי אותה כשהיו לה שיני חלב ו-40 צפיות ביוטיוב".

רובין הוציאה לא מזמן את אלבומה השני, "הסיפור בגדול", שאחרי אלבום ראשון עם סינגלים מצוינים ("כלום לא עובר על ידי", "הרגשתי יפה", שלושה רבעים"), זרק אותה רחוק יותר למים בבריכת העמוקים, ושבר לה עוד כמה תקרות זכוכית בדרך: ראיונות בעיתונים גדולים, אירוח בתחנות רדיו נחשבות – עושה רושם שרובין מתחילה לצבור תאוצה.

בראיון לאתר "רעש", שממש במקרה אני ערכתי, רובין אמרה על המוסיקה שלה: "אני רוצה להיות מסוגלת לעשות רק את זה, שבארץ זה אומר שאני צריכה הרבה קהל כדי להתפרנס". אחרי הרעש שהאלבום השני עשה, התקווה שלה נראית לי כעת ריאלית יותר. זה אולי ייקח עוד אלבום, עוד להיט אחד או שניים שיתנגנו בגלגלצ בלי הפסקה, עוד חשיפה, אבל זה נראה שרובין בדרך לליגה של הגדולים.

לפני שנה בערך, הגעתי לקיבוץ גשר הזיו בצפון, אי שם ליד נהריה. בשיחה על מוסיקה מישהי פתאום שאלה אותי "אתה מכיר את דניאל רובין?". "כן", עניתי לה, "למה את פונה אליי בכלל ואיך את מכירה אותה? יש לכם פה אינטרנט בכלל בגשר הזיו? ואיך זה שאתם נמצאים שלושים מטר מנהריה אבל כולם פה אשכנזים כאפות?". המשך השיחה לא משנה, ורוב מה שכתבתי הוא שקר, אבל עצם זה ששמה של רובין הגיע אפילו לצפון הרחוק, הרשים אותי.

גיא מזיג: למה לי פואטיקה עכשיו

גיא מזיג הוא אחד הגיטריסטים הכי טובים בישראל, ללא ספק. הוא גם אחד המפיקים המוכשרים ביותר שיש כאן – "השחור החדש" שיצא ב-2015, היה אחד האלבומים הכי איכותיים ברמת ההפקה ששמעתי, לא רק בישראל, אלא אי פעם.

ברונו מארס הישראלי באמת עושה קסמים ורוקנרול, ומביא לבמה משהו שאף אחד אחר לא מביא, וברמה כזאת גבוהה שאני בטוח שאנשים אומרים לעצמם – "שאם הוא היה חו"ל, הוא כבר היה עף גבוה יותר". מזיג באמת מרגיש כמו דג גדול בבריכה קטנה, אבל זה המחיר שמשלמים מוסיקאים ישראלים, במיוחד הטובים שביניהם, ובטח שהטובים ביותר שביניהם.
פוליטיקה הוא משהו שרוב האמנים בארץ מעדיפים לא לגעת בו. הם לא רוצים לשרוף את הגשר, לפצל את הקהל, לקבל איומים מהאריות של הצל – רוב האמנים בארץ שומרים את הדעות הפוליטיות לעצמם, וכשהם לא, אז הם לעתים משלמים על זה מחיר (ראה ערך: אורנה בנאי ו-"מנו ספנות).

אבל איכשהו מזיג הצליח לעשות את זה באופן מאוד עדין עם "אנחנו", שיצא בחודש אפריל השנה, והושמע ללא הפסקה ברדיו, ובצדק. השיר מדבר על פוליטיקה בעדינות שאין כמותה – הוא לא מביע עמדה על המפה, הוא לא צועק 'מחל' או 'כיבוש', הוא פשוט אומר מה שרודני קינג, אחד מגדולי המחאה האפרו אמריקאית בארצות הברית אמר בזמנו – "Can we all just get along?"

זה שיר שבאמת גורם לך לחשוב. רגע, למה אני תורם לקרע? למה אני צועק, מתלהם, מסתכל על הצד השני של המפה כאילו הם בבונים חסרי דעת או לחילופין בוגדים נאלחים שמקומם על הגדר בעזה? זה העם שלי, בשר מבשרי, דם מדמי. קראו לי תמים, אבל אני בטוח שלפחות אדם אחד או שניים שמעו את השיר ואולי הוא נגע בהם כמו שהוא נגע בי. אולי בפעם הבאה שהם יפקדו את מדור הטוקבקים ב-Ynet, הם יחשבו פעמיים. אולי בפעם הבאה שמישהו אומר להם, כן אני מצביע למפלגה שאתה שונא, הם לא יקללו את אמא שלו ויאחלו לה הרפתקאות מיניות עם שלל מהגרים, לחילופין בהסכמה או שלא בהסכמה.

מזיג אפילו הוזמן לבית הנשיא כדי לנגן את השיר. שמסמל כמיהה לאחדות. בעידן בו כולם מנסים למשוך את החבל לצד שלהם ומאיימים לקרוע אותו, הוא קורא לנו לעזוב רגע את החבל, וללכת לשבת על בירה ופייסל, כי אפשר לפתור הכל בדיבורים. אמרתי כבר שהוא דג גדול בבריכה קטנה מדי?

שלמה ארצי: האדם, המגבת, האגדה

בניגוד לאחרים ברשימה, שלמה ארצי הוא לא בדיוק אנדרדוג. אני חושב שלקרוא לו אנדרדוג יהיה כמו לקרוא ל-"סיינפלד", "סברי מרנן". אבל הסיבה שהוא נמצא ברשימה, זה כי שלמה ארצי חגג השנה חמישים שנות יצירה על הבמה בהופעה ענקית בלייב פארק ראשון לציון.

מעולם לא הלכתי להופעה של שלמה ארצי. אני יודע, זה חובה. זה לנסוע לתאילנד אחרי צבא, זה לעשות ביום העצמאות על האש – זה חלק מטקס ההתבגרות הישראלי. אז מעולם לא הייתי, אבל לפני בערך חודש, ההופעה של שלמה ארצי בלייב פארק שודרה ברדיו בשידור חי, בדיוק כשהייתי בנהיגה בדרך הביתה. האטתי את הרכב. ושמעתי אותו מדבר, בין השירים. לא חשבתי שאני אעמוד פה, אחרי חמישים שנה על הבמות, הוא אמר. זה אף פעם לא נמאס, זו זכות. ואז הלהקה התחילה לנגן, והוא הצליח לפגוע בכל התווים הגבוהים, ונסעתי כל כך לאט כדי להמשיך לשמוע כמה שיותר. ופתאום אני ילד בן שמונה בסלון עם ההורים שלי, שומע "נוף ילדות" ו-"המיסטיקנים הסינים", ומביט בתמונה של האיש הנאה הזה מעשן פרח. וההורים שלי מזמזמים את המילים, ואני מביט בהם, משתהה. והנה אני, עשרים שנה אחרי על הכביש, שר את אותם השירים.

באותו רגע הבנתי כמה שלמה ארצי הוא מוסיקה ישראלית. לא במובן של ההגדרה. יש היום עושר ענק במוסיקה הישראלית – מהסלסולים של A-WA דרך הראפ של נצ'י ועד לרוק של היהודים. אבל הפופ/פולק/זמר עברי של שלמה ארצי הוא מונומנט של חמישים שנה לארץ ישראל של פעם ושל עכשיו.

משהו בשירים, בקול, בסיפורים, מסמל את היופי. את הפטריוטיות הלא אלימה. אני אקח סיכון ואהיה פלצן מאוד, ואגיד ששלמה ארצי הוא אחד הדברים הכי ישראליים שיש. הוא כל כך מושרש בנו, שגם כששלמה ארצי כבר לא יהיה כאן, הוא עדיין יהיה יצור מיתולוגי בזיכרון שלנו. השירים שלו עדיין ישטפו את תחנות הרדיו, והילדים שלנו יכירו אותו כמו שאנחנו מכירים את "ירושלים של זהב" ו-"ערב של שושנים".

אז זה מה שהכניס את שלמה ארצי לרשימה שלי. זה, ואולי הסיכוי הקטן שאיש יחסי הציבור שלו יראה את זה ויפנק אותי בכרטיס חינם. מה אתם רוצים? יקר.

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2019-12-14

    עומר מץ משיק אלבום חדש

    22:00 תיאטרון תמונע, תל אביב

  • 2019-12-16

    Hooverphonic בישראל

    22:00 בארבי, תל אביב

  • K's Choice בישראל

    22:00 האנגר 11, תל אביב

  • 2019-12-19

    נפתלי אלטר משיק אלבום חדש

    22:00 תיאטרון תמונע, תל אביב

  • 2019-12-27

    לארה סנואו משיקה איפי חדש

    21:30 לבונטין 7, תל אביב

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *