עדיף מאוחר: יס בהיכל

08/03/2017

גיל מאורר

עדיף מאוחר: יס בהיכל

על הכרטיס להופעה של אנדרסון, רבין ווויקמן היה רשום "מוסיקת של להקת יס ועוד". אני לא בדיוק הבנתי מה ה"עוד"

על הכרטיס להופעה של אנדרסון, רבין ווויקמן היה רשום "מוסיקת של להקת יס ועוד". אני לא בדיוק הבנתי מה ה"עוד" מסמל כי מי שהגיע להיכל מנורה מבטחים ציפה לקבל רק את השירים של מפלצת הפרוג הותיקה, ואכן השלישיה בקדמת הבמה סיפקה את הסחורה.

מאת: גיל מאורר | צילומים: יובל אראל

 

בשבילי, להקת יס תמיד תהיה להקת הפרוג הגדולה מכולם. הלהקה שבעוד כחודשיים תיכנס להיכל התהילה המפואר של הרוקנרול, עברה אינספור שינויים ותצורות. ההרכב שהגיע להופעה בארץ הוא הכלאה בין שתי התקופות המצליחות ביותר של ההרכב: ג'ון אנדרסון המייסד והסולן, ריק וויקמן, האיש והגלימה, הוירטואוז, שביחד עם אנדרסון היו חברים במה שנקרא "התקופה הקלאסית" של הלהקה ואחראים לשניים מאלבומי הפרוג הגדולים בהיסטוריה "Close To the Edge" ו-"Fragile". האחרון הוא טרוור רבין, שהנהיג את הלהקה עם האלבום המסחרי המצליח ביותר שלהם "90125" מתחילת שנות ה-80.

הרעיון להקמת ההרכב הנוכחי הגיע כבר לפני 6 שנים, אך יצא לפועל רק בשנתיים האחרונות. השלושה שיתפו פעולה רק באלבום אחד של "יס" בתחילת שנות התשעים, ומאז כל אחד פרש מהלהקה במרוצת השנים. וויקמן רצה לחזור לשתף פעולה עם רבין ואנדרסון וככה קיבלנו את ההרכב JRW. באופן מוזר להקת יס ממשיכה לפעול במקביל עם סולן אחר ורק חבר אחד מהתקופה הקלאסית, הגיטריסט סטיב האו. בכל מקרה לדעתי אנחנו קיבלנו אתמול את הדבר האמיתי.

וויקמן גדול המימדים עלה לבמה עם הגלימה המפורסמת וביחד עם רבין ושני המוסיקאים הנוספים, הבסיסט לירוי פומרוי והמתופף לו מולינו, הוציאו לדרך את ההופעה עם הקטע האינסטרומנטלי "Cinema" שזכה בפרס הגראמי. מיד לאחר מכן הצטרף אליהם אנדרסון וההרכב החל לנגן את הקטע "Perpetual Change" מהאלבום השני של יס. אנדרסון שסבל בשנים האחרונות מבעיות בריאותיות הקשורות לקשיי נשימה, נשמע מעולה והקול הגבוה והכל כך מוכר שלו זכה לתשואות מהקהל.

בכלל, כל המופע מהודק ומדויק. חמישה מוסיקאים מחוננים שלא איבדו את זה עם הגיל. משיר לשיר ההופעה נהייתה יותר טובה. ב-" I've Seen All Good People" אנדרסון בן ה-72, נראה כאילו משתחרר ובאמת מתחיל להנות, את " Lift Me Up" הקדים סולו תופים מרהיב של מולינו שלא נראה כל כך מתאמץ.

כש-"Rhythm of Love" החל להתנגן, אנדרסון הודיע שהם עוברים לנגן קצת רוקנרול, ובאמת הרצף הבא ביחד עם הקלאסיקות " Heart of the Sunrise" ו-"Changes", הצליח לגרום לכמות גדולה של אנשים לקום על הרגליים ולהרים את האייר גיטר שלהם.

הקהל הורכב ברובו מאנשים שידעו את הלהקה בזמן אמת או עכברי רוק מתקדם צעירים שגדלו על אלבומים קלאסיים כמו "Close to the Edge". נקודה למחשבה: עצוב לדעת שמוסיקה כזאת היום לא הייתה מצליחה להגיע להמונים. היום, כשלאף אחד אין סבלנות להקשיב ליותר מדקה וחצי (זמן של פתיחה בשיר פרוג סטנדרטי), יכול להיות שאנחנו מפספסים המון יצירות מורכבות ומעניינות שם בחוץ.

הקטע המרגש של הערב היה הביצוע ל-"Long Distance Runaround" שאותו הקדיש אנדרסון לכריס סקוויר, אחד הבסיסטים הגדולים בתולדות הרוק המייסד, והחבר היחידי שנשאר בלהקה לאורך כל הדרך, שמת לפני כשנתיים ממחלת הסרטן. השיא המוסיקלי הגיע לשיא עם "Awaken" (עליו פעם אמר אנדרסון כי הוא שיא היצירה שלו) שהציג את מיטב הכישרון שיש לכל אחד מהמוסיקאים האלה בידיים. וויקמן עם סולו קלידים אימתני ובמיוחד סולו הבס של פומרוי שזכה לתשואות חמות במיוחד מהקהל הנדהם.

הלהיט הפופי הכי גדול של הלהקה "Owner of a Lonely Heart" הגיע ולא השאיר אף אחד יושב בכסאו. הביצוע זכה לגרסה ארוכה מהרגיל כאשר וויקמן ורבין מנגנים דו שיח ארוך בין הקלידים לגיטרה, ובאמצע אפילו ירדו מהבמה והתהלכו בין הקהל והגיעו עד לעמדת סאונד בצד השני של האולם.

בהדרן קיבלנו את "Roundabout" יצירת המופת של הלהקה, לדעתי, והביצוע היה מרגש בהתאם. דקות ארוכות לאחר סיום השיר הלהקה עמדה על במה והשתחוותה לקהל המפרגן ולמחיאות הכפיים הבלתי פוסקות. הם ירדו מהבמה, האור נדלק והפסנתר האלמותי של וויקמן מ-"Life on Mars" של דייויד בואי ליווה את הנוכחים החוצה בהרגשה של התרוממות רוח וזכות גדולה שראינו את אחת הלהקות הגדולות בכל הזמנים. אולי מאוחר מדי, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. כן?

צפו בגלריית התמונות מההופעה

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו
  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *