ביקורת אלבום: הקליק – אני לא בפסקול

צילום: זיו ברקוביץ

09/07/2015

אלי שיפמן

ביקורת אלבום: הקליק – אני לא בפסקול

על רקע חוקר ראשי במשטרה שהתאבד עקב לחצים מכיוונו של רב, על רקע ויכוח סוער בין הציבור לממשלה בעניין הגז, על רקע הויכוח הסוער בעניין התרבות, על רקע הממשלה המגוחכת ועוד מגוון פרשיות שמעלות את הסעיף לכל אזרח כאן, הקליק לגמרי תפורים לפסקול. הם בפסקול של החדשות, בפסקול של יום הזיכרון ובפסקול של המפלגות.

לאחר 32 שנה הוציאו הקליק אלבום מופת, מה שהחל לפני 4 שנים בצורת מספר הופעות איחוד היסטוריות שהזכירו לנו שלא נס ליחם, המשיך עד לאלבום שלם. הם עדיין בעניין של לתת בראש ולדני דותן יש מלא לחץ בבטן שמתפרץ בחומרים חדשים שהוא ואלי אברמוב כתבו.

כולם מנגנים שם מדהים, עובד אפרת על הבס, עודד פרח שמחליף את ז'אן ז'אק ז"ל על התופים, אלי אברמוב, שהלחין את השירים, מנגן גיטרה חשמלית וסינטיסייזר ודני דותן, שכל המילים שלו, בשירה. מנגנים פאנק, סקא, נויז, דיסטורשנים, סאונדים מדהימים, הקול העמוק של דותן, הטירוף, הכל שם והכל עובד.

הטקסטים במידה מסוימת כלליים מידי, מבטאים בעיקר את התסכול הקיומי המאפיין במידה מסוימת את האווירה במדינה שלנו. שיר הנושא, "אני לא בפסקול", מדבר על הרגשת האאוטסיידריות, שורות כמו "אני מת להשתמט מהזהות הזו", "אני מת להשתמט מהשואה", מתוך השיר "מת להשתמט", "החוזה שלי עם הארץ הוא חוזה מקולל", מתוך "החוזה שלי עם הארץ", מדברות על יחסי האהבה שנאה שיש לדותן ובמידה מסוימת לכל אזרח עם המדינה. דותן מוחה על הצביעות ב-"סוחרי הצביעות", מדבר על "רגשות מזוייפים" מזלזל בבורגנות בשיר "בין הקברים לפרברים". דותן אכן נוגע בכל הסוגיות היסודיות עמן יכול להזדהות כל אזרח כאן, אבל בסופו של דבר הוא לא מביא בשורה חדשה, גם לפני 32 שנה הקליק דיברו פחות או יותר על אותם דברים, האלבום הזה היה יכול לצאת גם לפני 32 שנה והוא היה רלוונטי, כאן גם טמון הקסם שלו.

מאידך גיסא, בנוף המוסיקלי שלנו של 2015, בהחלט מורגש מחסור בלהקה "דתית", כמו שהגדיר את זה בזמנו עוזי וויל. להקה שתביא סוג של בשורה, שתעז לדבר פוליטיקה, שתתבע צדק, שתמחה, שתתריס באופן כזה שגם נאמין לה. להקה שתדבר על הרצון לפרוק את עולה של המדינה, על החוויה הפוסט טראומטית שנוגעת בצורה זו או אחרת לכל אזרח במדינה הזו, שתנגן חזק ושתצרח את הטקסטים. מהבחינה הזו הקליק ממש שם. יש להם את כל מה שצריך בשביל לבעוט לכולנו בבטן, מזכירים לנו שיש חיה כזו. במידה מסוימת הם באמת כמו מים קרים לנפש עייפה.

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו
  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *