כשהפדאלים מנסרים את הבארבי: Slowdive בישראל

צילום: אייל פאר

08/09/2017

גיל מאורר

כשהפדאלים מנסרים את הבארבי: Slowdive בישראל

צלילים קוסמיים, אווירה מחשמלת, נוסטלגיה מעורבב עם חדש, קהל שבוי ולהקה אחת שניצחה על הכל. אמש הפך הבארבי לחלום קטן שלא רוצים לקום בגללו, עם ההופעה הראשונה והמצויינת של סלואודייב בישראל.

סלואודייב, בהנהגתם של ניל האלסטיד ורייצ'ל גוסוול, היו מלכי השוגייז בתחילת שנות ה-90. אך עם הנסיקה של ז'אנרים כמו הבריטפופ והגראנג', אותה עיתונות בריטית שהמליכה אותם גרמה גם לנפילתה הכואבת ופירוקה המהיר. הלייבל שלהם זרק אותם והם נאלצו לבטל את סיבוב ההופעות שבוע בלבד לאחר צאת האלבום השלישי והמורכב שלהם "Pygmalion".

לאחר הפירוק המשיכו האלסטיד וגוסוול יחד לטריו mojav3 וחיפשו כיוונים אחרים כמו פולק וקאנטרי. הם אפילו ביקרו בישראל כמה פעמים. לפני כשלוש שנים, כשהשוגייז קיבל תחיה מחדש, התאחדו סלואודייב באופן מלא ונכנסו לאולפן להקליט אלבום רביעי. במאי השנה יצא האלבום הרביעי, 22 שנה לאחר אלבומם האחרון. הטור הנוכחי הוא שילוב מנצח של החומר שנהפך כבר לקלאסיקה עם הדברים החדשים.

בדיוק בשל כך, גם המופע בבארבי היה סולד אאוט. לפני שסלואודייב עלו קיבלנו חימום מוצלח של ועדת חריגים, ההרכב השוגייזי העברי המוצלח שהכניס לאווירה הנכונה. השפה העברית היא מוקש בכל מה שקשור לכתיבת פופ ועוד יותר בז'אנר כמו שוגייז, אבל יובל הרינג והחברים עושים את זה בצורה טובה. לא סתם הם הגיעו גם אל מחוץ לגבולות ישראל. בשעה עשר עלו חברי סלואודייב לבמה והחלו לצלול ביחד עם הקהל לחלומות קסומים עם הקטע שפותח את האלבום החדש שלהם "Slomo". משם המשיכו עם שני קטעים קלאסיים " Catch the Breeze" ו-"וSlowdive".

אני לא חובב שוגייז גדול בכלל אבל גוסוול והאלסטיד הצליחו לשבות גם אותי. כשהם החלו רצף מנצח מהאלבום הכי גדול שלהם "Souvlaki", כל הקהל זז כיחידה אחת והתמסר לצלילים שיצאו מהגיטרות של החברים על הבמה. הקהל היה מגוון, ליד הבמה הקהל הצעיר יותר שלא ידע בזמן אמת את הלהקה ומאחורה הותיקים יותר אלה שחוו את תהילת השוגייז בזמן אמת.

לאחר הרצף האדיר של Machine Gun, Souvlaki Space Station, When the Sun Hits ו- Alison המופלא, הם חזרו לשיר האהוב עלי מהאלבום החדש Sugar for the Pill וסיימו עם גירסת כיסוי (קבועה בהופעותיהם) ל- Golden Hair של המנטור הפסיכדלי סיד בארט. אחרי הפסקה קלה חזרו להדרן ארוך מהרגיל עם שלושה שירים כשהשיא הגיע עם השיר האחרון 40 Days, כשהם ירדו מהבמה רוב הקהל הרגיש כאילו העירו אותו מחלום קטן וטוב.

בדרך כלל שלהקות מגיעות אלינו באיחור אנחנו אוהבים להתלונן, אבל אמש בבארבי סלואודייב הוכיחו כי הם האיחוד הכי מוצדק של השנים האחרונות.


צפו בוידאו מההופעה, מתוך ערוץ היוטיוב של Amikam Goldman

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2018-08-17

    היהודים

    22:00 זאפה חיפה

  • מיכל שפירא שרה איימי וויינהאוס

    22:00 סינקופה בר, חיפה

  • 2018-08-18

    יותם פור משיק אלבום בכורה

    20:30 בארבי, תל אביב

  • Lady & Jo

    21:00 קונטיינר, יפו

  • 2018-08-20

    סגיב כהן חוגג 15 שנה לאלבום הבכורה

    22:00 זאפה הרצליה

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

6

יורום 09:49

  • 11/09/2017

    פיגמליון הוא האלבום שבעקבותיו slowdiveהיא לא עוד להקה עבורי.פספסתי אותה איכשהוא בזמן אמת ,התודעתי הודות לניב הדס איפשהוא בתחילת 2000,בעקבות האוסף ,ולפני 4 שנים גיליתי את פיגמליון ומאז הוא מסעיר ומטלטל אותי.מזל שלא ביצעו אותו בשלמותו ביום חמישי.....הסאונד הגרוע של הברבי גרם לכך שזה נשמע כמו להקת שוגייז אפיינית-שירה שנחבאת מאחורי דיסטורשן,ואלוהי הדיסטורשן בא לביקור ביום חמישי......אבל היה יותר מזה -לניל הלסטד וחבריו יש את המשהוא נוסף הזה שהופך אותם לענקי רוח ותרבות[בדומה לclexico 'low ו-blixa שביקרו כאן].

    הגב

רועי 18:08

  • 10/09/2017

    הסאונד היה טוב מאוד. זה הכל עניין של איפה אתה עומד. אם תעמוד קרוב לבמה אתה לא תשמע חצי מהסאונד. אני עמדתי ליד עמדת הסאונדמאן, והיה קרוב למושלם. וככה זה בכל אולם הופעות לא רק בבארבי. בכל מקרה הופעה מדהימה!!!

    הגב

דני 14:37

  • 10/09/2017

    אני מסכים לחלוטין! הסגנון של Slowdive הוא איטי יחסית ובנוי ממלודיות שדורשות צליל גיטרות מדוייק אחרת שירים כמו When the sun hits נשמעים עייפים ולא ברורים, וזה בדיוק מה שקרה ביום חמישי., השירה של ניל ורייצ'ל חייבת להישמע (גם ככה הם לא הסולנים הכי כריזמטיים) ומאוד קל לאבד את הקולות שלהם בתוך ה"עובי" של המוזיקה. לצערי היו לא מעט פעמים בהן רייצ'ל שרה אבל אי-אפשר היה לשמוע אותה, וזה הוריד עוד מימד מאיכות ההופעה. אני מאוד אוהב את Slowdive , ו-Souvlaki הוא אחד האלבומים האהובים עלי, זו הסיבה שהתאכזבתי מכך שרוב השירים לא סחבו ולא סחפו. השיר הטוב בהופעה היה Sugar for the pill ולא במקרה זה השיר הכי עדין עם הכי פחות מסכים של גיטרות איתם צריך ניל האלסטד "להתחרות". ממש מוזר לי שיש כאן מגיבים שכותבים על סאונד מעולה ויוצא דופן באיכותו. זה ממש לא נכון. היו המון הופעות בבארבי בהן להקות נשמעו באיכות של אלבום (דוגמאות: Calexico, Timbre Timbre) ודי ברור שהסאונד של slowdive הוא קשה ומאתגר הרבה יותר, והבארבי נכשל כאן בגדול.

    הגב

יוד 17:51

  • 09/09/2017

    מסfים עם ארז, הסאונד היה יוצא דופן באיכותו.

    הגב

ארז 16:45

  • 09/09/2017

    למגיב שהגיב על הסאונד. הסאונד היה מעולה אולי הטוב ביותר ששמעתי מבין עשרות הופעות החו"ל בבארבי בהם הייתי.

    הגב

אורן 09:03

  • 09/09/2017

    אני מהוותיקים. אולי בגלל זה אני לא ממהר להתלהב. בהופעה הזאת הבנתי משהו באופן סופי - אסור לראות בבארבי הופעות מחו"ל. ההגברה פשוט לא בנויה לזה. ראיתי הופעות של סלואודייב בחוץ לארץ, רק בוידאו לצערי, אבל שם הלהקה נשמעת כמו עצמה. בבארבי כל הסמיכות של הסאונד שלהם הלכה לאיבוד והם נשמעו כמו גרסה מדוללת של עצמם - זאת גם היתה הבעיה עם מה שזכיתי לשמוע מההופעה של ועדת חריגים. היה שלום בארבי ותודה על הופעה וחצי שנהניתי בה אצלך במעל ל 20 שנה (ולפני שאתם ממהרים לצעוק, הופעות חו"ל זכורות לי מהתקופה האחרונה שראיתי שם הן של שוגר היל גאנג, M83, פיוריטי רינג, מארק קוזלק וקאקי קינג - רק בשתי האחרונות הסאונד היה סביר. למה? כי גיטרות). פיס

    הגב

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *