סיקור הופעה: שלמה ארצי בקיסריה

שלמה ארצי בקיסריה. צילום:שלומי פינטו

27/10/2019

דניאל סלגניק

סיקור הופעה: שלמה ארצי בקיסריה

חשבתי שהולך להיות פסטיבל הסחים השנתי, אבל נשביתי בקסם האיש והמגבת. כך עברה עליי הופעת שלמה ארצי הראשונה שלי.

מעולם לא הייתי בהופעה של שלמה ארצי. כן, אני יודע, כולם היו. תמיד הרגשתי קצת בושה שסיפרתי את זה, איפשהו בין "לא איבדתי את הבתולים לפני סוף התיכון" ל-"לא, לא פתחתי חשבון פייסבוק". כולם תמיד אמרו לי "אתה חייב ללכת, זאת חוויה", אבל בסדר. כולה הופעה. כולה שלמה ארצי, זה לא שתהיה כאן התגלות רוחנית ואני ושלמה נעוף לשמיים בקשת בענן.

הכרתי את שלמה ארצי כמו כולם. מהילדות. ההורים שלי היו שמים "אהבתיה" ו-"מלך העולם" בסטריאו הישן והשחור שלנו בשבתות, והוא היה חלק מהנוף בשבילי. מילה נרדפת לזמר ישראלי, למיתולוגיה מוסיקלית. כשהכרתי את אשתי, ונכנסתי אליה לחדר בפעם הראשונה, ראיתי שני כרטיסים משומשים להופעה של שלמה ארצי נעוצים על לוח שעם כמזכרת. "זאת חוויה, זה משהו אחר", היא אמרה לי. "כן, אבל זה אירוע סחים כזה כשכולם בני שישים לא? מין מפגש נוסטלגיה של זקנים עם דלקת פרקים ויוצאי פלמ"ח". "אתה טועה", היא אמרה לי ולא צחקה בכלל מהבדיחה המאוד מצחיקה שלי, "הופעה של שלמה ארצי לא דומה לשום דבר אחר".

ושבע שנים עברו מאז, ואז בדרך הגורל הגיעו אליי שני כרטיסים של הבוס בכבודו ובעצמו. אז ב-24 לאוקטובר, כששלמה הגיע לאמפי קיסריה, אני ואשתי היינו בין חמשת אלפים האנשים שהגיעו לראות אותו. אמ;לק :נכנסתי כילד מתבגר ציניקן שבטוח שעת נפילי הזמר הישראלי חלפה, ויצאתי משם ילדה בת שתים עשרה וחצי עם קוקיות שקיעקעה את המילים של "תרקוד" על הגב.

ההופעה התחילה עם "נצמדנו". כל הקהל על הרגליים, בגל. ואני איתם. ושלמה ניצח עלינו – לשבת, לקום. שיר עצוב, שיר שמח. איך הוא אמר בתחילת ההופעה? "אני בן שבעים, אבל לא פראייר". בכלל לא. פצצת אנרגיה וכריזמה מתקתקת שעברה בין השורות הראשונות, טיפסה על כיסאות, לא ידעה מנוח. במשך ההופעה, מצאתי את האשליה הזאת, בה ראיתי את שלמה ארצי כאיזה תרח זקן שזמנו עבר, מתנפצת. תמיד חשבתי על שלמה ארצי בזמן עבר, לא עוד. הוא הפרפורמר הכי טוב שראיתי בחיי הקצרים.

בין שיר אחד לאחר, הוא מדבר, הוא מספר, הוא חולק. לפני "טלפני טלפני" הוא סיפר על הלב שנקרע כשהבת שלו חזרה בשש בבוקר כשהייתה נערה מתבגרת, ועל הדאגה שלו. לפני חום יולי – אוגוסט, הוא סיפר על תהליך הכתיבה, על הרגע שהוא נתן למפיק לואי להב לקרוא את המילים לראשונה. שלמה ארצי אולי זמר, אבל הוא קודם כל משורר. וכיאה למשורר, הוא איש של מילים. את אותן המילים, הוא לא שוכח על הבמה בקטעי המעבר בין השירים. הוא מדבר בגובה העיניים, שלמה. גורם לך להרגיש כאילו הוא שר רק לך, אבל בו זמנית שלא תשכח שאתה חלק מההמון, שאתם באתם לחוות את כל זה ביחד.

שלמה ארצי בקיסריה. צילום:שלומי פינטו

ארצי מקרטני

אהבתי את שלמה ארצי עוד לפני ההופעה, זה לא העניין. אבל לא ידעתי כמה הוא מוטמע בזכרון המוסיקלי שלי. אני זוכר כשהייתי בן 13, לא ידעתי דבר וחצי לגבי מוסיקה, ואבא שלי לקח אותי להופעה של פול מקרטני בפארק הירקון. וכל שיר שני, הסתובבתי לאבא שלי ואמרתי לו – "וואו, לא ידעתי שזה של הביטלס בכלל". בהופעה של שלמה ארצי? אותו הדבר. "תגידי כי כמעט שכחתי, מה זה רגש, כמו שלימדת אותי" הוא שר, ואני צועק לאשתי שלא ידעתי שזה בכלל שלו. ופתאום הוא מנגן את "מלך העולם", ואני נזכר בשבתות עם אבא ואמא והסטריאו השחור. ופתאום "תתארו לכם", והקהל כולו שבוי.

ושלמה שר רגש, וכשהוא מבקש לתאר עולם יפה, אתה מרגיש אופטימיות. וב-"אהבתיה", אני מביט באשתי, מאוהב, ומרגיש לרגע מיוחד. אבל אז מביט סביב, ורואה שלפחות 2,500 גברים עושים את אותו הדבר. ולהיט אחר להיט, כולם שרים איתו, מאמינים אדוקים. וגם אני נפלתי בלשונו החלקלקה של המיסיונר. הופעה של שלמה ארצי זאת חוויה שלא תחוו באף מקום אחר.

והוא לא צפוי, השלמה ארצי הזה. פתאום הוא מכניס לך קאבר ל-"Come On Let's Twist Again", וכל הקהל אפ אפ על הרגליים, חוזרים לאסקימו לימון וגימנסיות, ולפתע הוא ב-"אבסורד", ושר שורה מ-"הרדיו הישן", ומערבב שיר אחד באחר, ואתה לא עוקב, אבל לא אכפת לך. זה מעניין, זה לא משעמם. לא יודע מה עוד היה בקיסריה באותו היום, אבל לדעתי זו הייתה ההצגה הכי טובה בעיר.

תחרות תופים

ארצי לא בא לבד לאמפי קיסריה. הוא בא חמוש. הוא בא עם נשקים משומנים ומחסניות מלאות, ואלה הנשקים הכי טובים בשוק. אבי סינגולדה האגדי על הגיטרה, שבעיניי פשוט הצדיק את המוניטין שלו שיר אחרי שיר. אייל מזיג על הבס, הילה בן טובים על הכינור, טל פורר על הקלידים, מאיר ישראל, האריה הלבן, על התופים, והאחים עדי ושי מאירי על כלי הנשיפה. ואחרון חביב – בן ארצי, על גיטרה, תופים, קלידים ועל הרגש.

ההופעה אישית. שלמה ארצי הוא אדם אישי. למרות שהוא לא ממהר לחבק אנשים בקהל (היו לא מעט שניסו), הוא נותן לנו לקרוא אותו כמו תיקייה סודית בשולחן העבודה. יש מבחר רגעים בהופעה בהם שלמה מדבר על הקשר עם בנו, "בן בן שלי", הוא קורא לו, שם זרועו על אחד מכתפיו ומנגן יחד איתו באורגן. "הייתה לי מערכת תופים בחצר, ובן שם שירים שלי באוזניות", אומר, ולפתע בן ארצי עוזב את עמדת הקלידים ועולה למערכת תופים הצמודה למאיר ישראל, והשניים מנהלים תחרות תופים. זה הקטע בהופעה. אם מעולם לא היית – אתה לא יודע מה יקרה. שלמה ארצי אולי חמישים שנה על במות, אבל הוא לא הפך לשאנן. הוא לא קפא על שמריו. הוא אולי הזדקן, אבל ההופעה שלו נשארה צעירה. הוא יודע ללכוד תשומת לב יותר מכל אחד אחר.

אני לא יודע עוד כמה שנות קריירה יש לשלמה, אבל אני יודע מה ראיתי. הקהל היה מעורב. היו צעירים, והיו זקנים. דתיים וחילונים. היו כנראה יוצאי פלמ"ח וזקנים עם דלקת פרקים, אבל גם היו תיכוניסטים ומשפחות עם ילדים. זה נראה כאילו, בפרפרזה על שלומק'ה, הביקוש לכרטיסים לא יסתיים אף פעם.

כשהערב כבר מגיע לסיומו, הוא מנגן את "לא עוזב את העיר", ומסכם. "לא הספקנו הרבה שירים", הוא אומר, ושר בית מהשיר הזה שלא נכנס, ובית משיר אחר שלא נוגן, והקהל שר איתו את כל המחרוזת הנפלאה הזאת. והוא והלהקה משתחווים, והקהל על הרגליים ולא מפסיק למחוא כפיים, והוא נעלם אל מאחורי הבמה, ואנחנו כבר ממהרים לחניה כדי לא לעמוד בפקק 74 שעות ביציאה מהאמפי. אבל בדרך הביתה, ההופעה נשארת איתי, ובעת כתיבת השורות האלו, ההופעה נשארת איתי.

ביציאה מהאמפי באתי לזרוק את הכרטיס שלי לפח. "לא, תשמור אותו", אמרה לי אשתי, ושמרתי. אולי גם אני אנעץ אותו מתישהו על לוח שעם.

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2019-11-14

    אורי רונן והפולק סטונרס משיקים אלבום חדש

    20:00 אדמה, שדרות

  • 2019-11-17

    קאדנס משיקים אלבום בכורה

    22:00 זאפה, הרצליה

  • פלדי משיקים סינגל חדש

    22:30 לבונטין 7, תל אביב

  • 2019-11-19

    גל טבת משיק אלבום בכורה

    22:00 תיאטרון תמונע, תל אביב

  • 2019-12-16

    Hooverphonic בישראל

    22:00 בארבי, תל אביב

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *