לרועי דהן יש ביוטיפול סטייט אוף מיינד

28/01/2017

טל נמיר

לרועי דהן יש ביוטיפול סטייט אוף מיינד

אומרים שאיכות יצירה מוסיקלית נמדדת ביכולתה "להתפשט" לכדי גרסה אקוסטית של כלי נגינה אחד. אמנם לא כל מה ש"הם" אומרים

אומרים שאיכות יצירה מוסיקלית נמדדת ביכולתה "להתפשט" לכדי גרסה אקוסטית של כלי נגינה אחד. אמנם לא כל מה ש"הם" אומרים תמיד נכון, אבל החיבור של לבונטין 7, פסנתר ורועי דהן הוכיח שלפעמים גם ה"הם" –יודעים על מה הם מדברים. במסגרת פסטיבל הפסנתר 360, דהן ציין נקודת דרך נוספת עם צאת אלבומו השלישי, "Through the Woods", ותפר ליצירותיו החדשות והוותיקות עיבודים אינטימיים, שיחממו אותם בימי החורף.

מאת: טל נמיר | צילומים: שרון עובדיה

 

כשכולם תפסו את מקומותיהם מסביבו, רועי דהן הגיח מדלת שחורה, לבוש בז'קט שחור ובחיוך ביישני, הוא פתח בקטע נגינה אינסטרומנטלי, שהציג את כוכב הערב, הפסנתר, שלמרות שמעולם לא למד לנגן עליו באופן פורמלי, הוא יחלוק עמו את אורות הבמה המעומעמים. לאחר שהכניס אותנו לאווירה רגועה, הוא התנצל על האיחור וביקש שבלי הרבה דיבורים, פשוט ניתן למוסיקה שלו לדבר. הקהל, שהמתין לו, כבר הספיק לשכוח על מה ההתנצלות.

"All Going Down" מאלבומו החדש היה השני להגיע, מעיין מניפסט השקמה לסכנה הטמונה שבאובדן אדיבותנו האנושית. באלבומיו הקודמים, דהן הרבה לעסוק בדיסוננס שלו בין הכמיהה לשייכות לבין הבריחה ממנה, והוא ממשיך לעסוק בזה גם באלבומו האחרון, "Through the Woods", אך הפעם מתוך ההבנה וההשלמה שהוא כבר שייך למרקם החברתי, בין אם הוא רוצה ובין אם לא. הוא בוחר לצאת אלינו מתוך סבכי הג'ונגל הפרטי שלו ולעזור לנו להציל את כדור הלכת.

לפני שדהן ניגש לשיר הנושא את שם האלבום, הוא הסיר את הז'קט, כמו שחקן שמסיר את האיפור על הבמה, בעודו מחייך אל הקהל ספק במבוכה ספק בשעשוע, כאילו אומר "אני הורדתי. מתי אתם?" וכך סימן לקהל להצטרף אליו לסלון. הוא כבר בבית. אה-לה-נטורל. "I want to be a part of mission, I want to be a part of the system", דהן חזר לנושא השייכות, אך הפעם ממקום ביקורתי. למרות שהטקסט פוליטי והוא מפנה אצבע מאשימה לנבחרי העם, הוא לא זעק אותו אלא נתן למילים ולמלודיה הרכה, שבוקעת מהקלידים, להגיע אלינו כשהוא בטח בנו שכבר נבין את המסר.

בשלב הזה כבר היה ברור שכל מי שנכח בחדר מלווה את דהן לאורך דרכו המוסיקלית ומזהה בהתרגשות את יצירותיו החל מהתו הראשון שפוגש את קלידי הפסנתר. עמית המאיר, שמנגן גם באלבום, הצטרף עם גיטרה אקוסטית ללוות את דהן ב-"Falling Like a Stone" ומשם הם זרמו בטבעיות לגרסת אנפלגד-קנטרי קלילה למילות "Crush", שנכתב על משבר זהות אישי של דהן אבל פוגש אותנו בנקודה כזאת או אחרת בחיים.

"If there’s an angel guarding over me, why can’t I see him?" דהן שר באיפוק את "Guarding Angel", ובעזרתו איחד את יושבי החדר בשאלה שרבים תוהים בה בינם לבין עצמם. מד ווליום הכנות של הערב קפץ כשרונית שחר, האורחת הבאה בסלונו של דהן, סיפרה איך המוסיקאי לייט בלומר שהתחיל את דרכו המוסיקלית לפני כשבע שנים בלבד, העניק לשועלה מוסיקלית שכמותה השראה לכתוב שירים טובים. שיחתם הספונטנית השתלבה באווירה נטולת הפוזה. בשירה "כל העולם" היא קראה לנו להתעניין בזולתנו, והמסר בלט על רקע צלליות פנינו הפרושות זו מול זו בחלל האינטימי של הלבונטין, במיוחד כניגוד להתנהגויות של אינדיבידואלים בקהל, שלא כיבדו את המעמד והרעישו באזור הבר.

>> צפו בגלריית התמונות מההופעה

מעבר לטקסטים הרציניים והמנגינות הנוגות, רגישותו של דהן ניכרה דווקא כשהוא בחר לשלב חוש הומור נטול פילטרים בין יצירה ליצירה, כשבתבונה הוא איזן בין מלנכוליה לבין רוממות רוח. כך לפני הדואט עם שחר ל-"River" המופלא של ג'וני מיטשל, הוא התבדח שזה השיר היחידי שלה שהוא מכיר. "State of Mind", השיר הישראלי המושמע ביותר ב-88FM, זכה לדואט נוסף והזכיר שדהן יוצר מחיבורים עמוקים שמחפשים את היופי במקומות הנסתרים ולא באלו שעל פני השטח. למרות הביקורת שעלתה בעבר על בחירתו ליצור ולהגיש בשפה האנגלית, הביצועים מרגישים טבעיים, ואם הם מצליחים להגיע למעמקי הבטן, אז מה זה משנה באיזו שפה?

לטובת "אהוב יקר" של שחר, דהן עבר לעברית בפעם היחידה בכל הערב. "Does Anyone Know?" הפולקי השרה אווירת געגועים בסגנון האב המוסיקלי, לאונרד כהן. למרות היעדרו של מעיל הצ'לו המחמם בגרסת האלבום, עיבוד הפסנתר שמר על שלדת היצירה בבטחה. "Blue Bird" כינס את הקהל בגעגועים לחופש ופשטות הטבע. לקראת השיר "Fairy Tales", דהן ביקש להחשיך את אורות האולם בכדי שנוכל להתרכז במילות השיר שעוסק בנושא שמטריד אותו יום ולילה – הגנה על בעלי החיים מפני התעללות והזנחה. "Time to Leave" המסתמן כלהיט הרדיו הבא, סימן את סוף הערב.

דהן מתעקש להיות נאמן לדרכו ולהתפתח בקצב שלו כשהוא חולף על פני ההליכה בתלם בית הספר הרימוני או בזה של תכניות הריאליטי. הוא מאפשר לתחושות הבטן להוביל אותו לחוף מבטחים, וכפי הנראה גם אלבומו החדש יעגון בראש רשימות ההשמעה של תחנות הרדיו. דהן הוא לייט בלומר מוסיקלי שצמיחתו בהתהוות, ובכל יצירה הוא מגלה לנו עלה כותרת חדש. יש לו נונשלנטיות כובשת שעוברת בהאזנה ביתית ובלייב. אבל רק שאותה נונשלנטיות לא תכבול אותו לעולם למקומות הקטנים, כי המוסיקה שלו ראויה גם לבמות גדולות ולקהלים שלא מפריעים לו לשיר. השורה “Some day this will all be mine” מתוך ההדרן, "So", רק חיזקה את דבריי.

  • רועי דהן והלהקה יופיעו הערב (28.1) בצוללת הצהובה בירושלים, ובהמשך יגיעו לחלוץ 33 ב"ש (7.2) ולפאב הפינה בחמדיה (9.2).

 

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2019-09-23

    ספיר וולך משיקה אלבום בכורה

    22:00 האזור, תל אביב

  • עבודה זמנית משיקים סינגל בכורה

    20:00 לבונטין 7, תל אביב

  • 2019-09-25

    דניאל רובין משיקה אלבום חדש

    21:30 בסקולה, תל אביב

  • Suede בישראל

    21:30 לייב פארק, ראשל"צ

  • 2019-09-26

    Albert Tales משיקים את אי.פי הבכורה

    21:30 האזור, תל אביב

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *