ביקורת אלבום: רותם כהן – לא דמיינתי

צילום: טל שחר, גבריאל בהרליה

30/11/2015

תמרה לילך מזומן

ביקורת אלבום: רותם כהן – לא דמיינתי

על מי רותם כהן כותב את השירים שלו ? האם השירים נכתבים על מישהי שאיבדה אמונה בעולם ומנסה בכוח למצוא בו ניצוצות, או אולי זו אחת כזו שעדיין יכולה לראות את עצמה כמו פעם, נערה מאוהבת, אחת שבשביל ערב אחד רומנטי ומרגש תוכל לחכות עוד חודשים בודדים כדי לפגוש אותו ולהרגיש שוב תחושות של פעם?

אני יודעת לזהות את השירים שאוהב באלבום החדש של רותם כהן כבר מהצלילים הראשונים, זה בדיוק כמו אהבה. לא צריך יותר מדי כדי לדעת אם באדם שמולי יש את החומר ממנו עשוי מי שאני עשויה להתאהב בו, או שהוא אחד שיחלוף בחיים ולא ישאיר בי סימן אחד. הבעיה היא שבאהבה לפעמים צריך לנסות ולתת עוד זמן, ובשירים, השירים יכולים להתחלף בלחיצת כפתור אחת ויכול מיד להתחיל שיר אחר. בהקשבה הראשונה לאלבום שמעתי לראשונה את הצלילים החדשים של השיר "עוד קצת", אחד מהשירים באלבום, והתעכבתי עליו. אולי זו המנגינה שצובעת את השיר בתחושה הראשונית של נכון ומדויק. אולי אלה המילים, מהם אני מוקסמת, מבהירות את החוסר עוד מההתחלה, הולכות ומתחזקות, נעשות משמעותיות עוד יותר לקראת אמצע וסוף השיר, ומדגישות את החוסר הזה בצורה ממשית אפילו יותר.

"לא דמיינתי" הוא אלבומו החדש והשני במספר של רותם כהן, אלבום שמגיע לאחר אלבום הבכורה ״אל העולם שלך". באלבום זה, כמו הקודם, כהן אחראי על רוב הלחנים והטקסטים. על ההפקה המוסיקלית אחראי המפיק והמעבד אורי אבני. באלבום החדש יודע כהן לשלב בצורת רבדים את האהבה, להניח עליו את חותמו ולשלב בין מקצבים, לטיני לעיתים ולעיתים דרמטי, 'דפריסאי', כואב.

הלחנים כמו המילים של רותם כהן נעים מעולם העמוק ואולי העצוב, האפלולי מעט, זה שעוסק בכאב הפרידה ובאהבה עמוקה, ויש מן המילים הקלות יותר שלוקחות את הקהל המאזין לעולם מעוצב בתפאורה של ריקודים לטינים ושמפניה המוצעת בכוסות זכוכית שקופות וצרות. אולי רותם כהן יודע לשלב אהבה מגוונת ויודע גם ליהנות מהיתרונות שאהבה טובה ומעניקה, אבל יחד עם זאת הוא יודע היטב גם כיצד לקבל את הרגעים הקשים באהבה, להקלילם ולרקוד לצליליהם.כך, בשירים "מאוהבת פתאום", "אקוט שרי" (בביצוע משותף עם מגי אזרזר) ו"זה לא את", שולט מקצב לטיני, והם לוקחים למקום של פאן, בעוד "איזה עולם", "לא דמיינתי" ו"מקומות יפים" לוקחים למקומות הרגישים, הקשים באהבה או בלכתה אם תרצו.

השיר "אוהב אותך ככה" מזכיר לי חיבור של מסיבה עברית ושל אהבה שגורמת ללב להתעורר, הלחן מוביל את האצבעות שלי לטופף בחן על המקשים של המחשב בזמן שאני מנסה לתאר מה השיר הזה גורם לי להרגיש. התמונה של המאהב הלטיני, שכולנו חולמות עליו, עולה בקולי קולות. המעבר לשיר הבא, "השיר שלך", מאזן את החשק, הוא מזכיר איך נגמרת כמעט כל אהבה ועד כמה כבד מחירה. "הלב שלי עזב השיר שלך נשאר", הוא שר וממשיך "אני מקווה שבאמצע יום אפור במכונית או סתם מול המסך תעצרי ותשמעי השיר הזה הוא לך". הוא שובר לי את הלב בשיר הזה, יודע לקחת שירים, מילים ולחנים ולעשות סינרגיה של עצוב, שמח, פרידה ותשוקה, שברון לב מוחלט ותקומה חדשה. כמעט את כל הדברים שלאנשים לוקח זמן לעשות במציאות הוא יודע לעשות היטב בתוך אלבום אחד.

כהן מוסיף לשבור את הלב לעוד שברים בשיר "לא דמיינתי". עד כמה הוא יודע לתאר אהבה שבורה, "לא דמיינתי ככה חיבוקים ולא דמיינתי שהם לא שלך שהגוף כואב והכל מסובך. לא חשבתי על היום שאחרי". גם השיר "מקומות יפים" ממשיך את המקום של השירים ההם, ההם.

בשיר "חלמתי עליך" הלחן כמו מתנגד למילים, וזה לא השיר היחיד שהמילים בו חורטות חריטות של עצב בתוך הלב, ובכל זאת הלחן מצליל אותו, הופך אותו למשהו שכואב אבל עדיין לא נגמרה האפשרות שהכאב תכף יחלוף לו.

אם נחלק בגסות את האלבום, ניתן לומר כי יש עולם, יש חיים, ימים טובים וימים פחות טובים. ימים של אהבה בלתי נגמרת, נוגה, מעמיקה וכאלה של מסיבות, אלכוהול ואולי בגדים שמרמזים על סקס, סמים ורוקנרול. מבחינתי תביאו לי את כהן בממד העמוק והמלנכולי ותנו לי להאזין לו בדלתיים סגורות, להפוך את השירים שלו להמנון האהבה שלי.

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו
  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *