רלוונטיים מתמיד: הפוסי של לוסי חוגגים 20 שנה

הפוסי של לוסי בבארבי. צילום: שרון עובדיה

03/02/2019

עתליה אוקון

רלוונטיים מתמיד: הפוסי של לוסי חוגגים 20 שנה

ברביעי האחרון חגגו הפוסי של לוסי יומולדת עשרים בבארבי. עם השירים הנכונים, עם האחים צברי שבאו להתארח ועם קהל שיודע איך לחגוג – יצאה מסיבת היומולדת הכי טובה בעיר.

צפו בגלריית התמונות מההופעה

כבר שנים שהפוסי של לוסי הם שם בולט בשוליים של המוסיקה הישראלית. הם תמיד הביעו מסרים מחאתיים וחתרניים, בלי פילטרים, והקדישו את היצירה שלהם לניסיון ליצור שינוי אמיתי. על הרקע הזה הלהקה הוקמה ופנתה אל עבר הפאנק. מאז, עברו הרבה מים בנהר – החל מהטרגדיה שנפלה עליהם ב-2002 עם מות הסולן עמרי גולדין בפיגוע, ועד להשתתפות במחאה החברתית של 2011 – שקירבו אותם אל המיינסטרים והפכו אותם למוכרים. החברות בינם והאידיאולוגיה הכנה שעומדת מאחורי השירים שלהם הם מה שמחזיק אותם כבר 20 שנה ביחד, מאמינים בדרך שלהם ויוצרים מהלב.

אל ההופעה הגעתי ישר מההפגנה בכיכר רבין. הלכתי ברגל דרך כל העיר החסומה והעמוסה במכוניות עוד יותר מבדרך כלל. אווירת המחאה החביבה עלי היתה כמו באז באוויר ואפילו קצת ריגשה אותי. המון פרצופים וקולות מסוגים שונים שרוצים לצעוק צעקה אמיתית וכואבת. שכבות חלשות, קהילות שמרגישות מקופחות, אנשים שרוצים להילחם נגד דפוסים ומנגנונים עקומים. הנושאים שעליהם הפוסי של לוסי מדברים ודיברו כבר לפני עשרים שנה, עדיין רלוונטיים מתמיד. עדיין אלימות משטרתית, עדיין חוסר צדק ואי שוויון. עדיין יש יותר מידי אלימות ולא מספיק ביחד. גם בסצנה של הפאנק עדיין עלולים לפעמים להתגלות קולות של פילוג ותחרות מי יותר ומי פחות, וכנגד זה תמיד יש את אלה שחשוב להם להילחם בזה. שמבינים שהכוח של האחווה והאחדות הוא אחד מהמרכיבים שהופכים את הפאנק למה שהוא, למתירני מספיק כדי לתת לכל נפש שהולכת לאיבוד לפעמים, ברמה כזו או אחרת, מקום שהיא מרגישה בו שייכת או מסר שהיא יכולה להזדהות איתו. הפוסי, מבחינתי, נושאים את הדגל הזה. אין כזה דבר לא מספיק פאנק, ואין לזה יותר מידי קשר להצמדות לז'אנר המוסיקלי. התוכן והמסר הם מה שקובע, ויחד עם זה המוסיקה מעולה וכובשת. אולי הם לא היו אוהבים את המילה הזו, אבל אני מתכוונת לזה בקטע הכי טוב שאפשר.

כי איך אפשר שלא? ה'בארבי' עמוס בפרצופים נשכחים וחברים רחוקים מימי ההתבגרות ויש תחושה באוויר שהלילה באנו כדי להשתטות כמו פעם, כדי להתבזות, כדי לצעוק את מה שעל ליבנו – וכל זה במצב רוח חגיגי במיוחד. ובאמת שעיקר החוויה שלי בהופעה הזו היתה של חופש, של השתחררות מוחלטת מכבלים של מחשבה, מנורמות פסולות, מסייגים של יום יום. היה פוגו כמו שצריך – זה לא באמת אלימות, זה ממש לא ריקוד – זה איזה דרך להביע חברות ואחווה בין אנשים שרק רוצים להתפרק כשאפשר. חטפתי כהוגן אבל תמיד הושטו לי אלף ידיים להרים אותי מהרצפה. אני אפילו חייבת להגיד, למרות שזה אמור להיות מובן מאליו אבל זה לא תמיד בימינו, שאף לא אחד נגע בי בצורה לא ראויה או במקומות לא נכונים. היה שם משהו כמעט טהור, בכל הלכלוך והזעם הזה נגד המכונה.

השירים הם כבר במעמד של קלאסיקות. "הרוח הפאודלית", שפתח את ההופעה, יוצא נגד התרבות הבינונית, הבורגנית, המעמדית שנהוגה פה אצלנו, אחריו "להרוס את הכנסת" ו"שמים עלינו זין", שכועסים על השקר והעיוות שבפוליטיקה, ועוד רבים וטובים כמו "מחאה" שיוצא נגד האלימות המשטרתית, "דור סינטטי" שנועץ מילים כדורבנות בתרבות הזיוף והבלוף, ו-"וודקה" שהפך עם השנים להמנון שיכורים משלהב. אלה רק דוגמאות מועדפות עלי מרשימה ארוכה וטובה של השירים שהפוסי ניגנו ונתנו בתזונה של הופעה. הם מוסיקאים מעולים ואנשים שעומדים מאחורי המילים שלהם, שזה לא מובן מאליו בכלל.

היה ערב אדיר, מלא באנרגיות ייחודיות ששמורות רק להזדמנויות נדירות שיש בהן שילוב של אדרנלין ונוסטלגיה ומסרים שהם לעניין. בכל זאת, לא כל יום חוגגים עשרים שנה. נתראה במשבר השלושים.

צפו בקטעי הוידאו שצילם שרון עובדיה

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2019-06-16

    נועה גולן בראל משיקה אלבום בכורה

    22:00 תיאטרון תמונע, תל אביב

  • 2019-06-18

    Tess Parks בישראל

    22:00 בארבי, תל אביב

  • 2019-06-20

    פסטיבל ניו אורלינס

    17:30 מוזיאון תל אביב לאמנות

  • סמי בירנבך משיק אלבום חדש

    21:00 האזור, תל אביב

  • ZSK בישראל

    22:30 לבונטין 7, תל אביב

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *