ביקורת אלבום: האנשים – מילימטר

עטיפת האלבום "מילימטר" | עיצוב: נדב שטריימר

31/08/2015

עומר נצר

ביקורת אלבום: האנשים – מילימטר

"מילימטר", האלבום החדש של האנשים, הוא הדבר הכי ישראלי שיש בתפאורה הכי לא ישראלית שיש. דרור שוסטק ונירית דמסקי בראש החבורה הנפלאה הזו, ייקחו אתכם למסע בפינות הכי רומנטיות של אירופה, מבלי להתדרדר לקיטש אפילו לשנייה אחת.

האנשים הם להקת בוסה נובה-רוק ישראלית שקיימת כבר מתחילת העשור הקודם, בו הם הוציאו שני אלבומים טובים, "מוסיקה מהמרתף" (2002), ו"עוץ" (2007). כעת, לאחר הפסקה של 8 שנים, הם הוציאו את אלבומם החדש "מילימטר", שכשמו כן הוא, מינימליסטי מאוד, אבל אם מקשיבים לו טוב טוב והרבה, אפשר לגלות עולם שלם. לא סתם בחרו האנשים לעצב את עטיפת האלבום בסגנון גלובוס.

השיר הראשון באלבום נקרא "אירופה", ושמו כאילו רומז לנו לאן לוקחים אותנו בעולם הגדול, וכשאני שומע אותו קשה לי מאוד שלא לדמיין את נירית דמסקי עומדת בפינת בר אפלולי בפריז ושרה בקול הספק מפתה ספק נואש שלה, "אל תחזור אלי בייבי, לא רוצה דברים כאלה", מתכוונת ולא מתכוונת בו זמנית. אבל אם מקשיבים היטב למילים, מה שמומלץ מאוד, רואים שדמסקי לא שרה באירופה, אלא שמושא השיר נסע ממנה, רחוק, לאירופה, וזה בעצם הסיפור של האלבום הנפלא הזה. האנשים באלבום הזה הם הישראלים היפים, המתוחכמים, הרומנטיים, שנוסעים לאירופה כדי לחוות אותה באמת (לא במשאבות התיירים) וכדי להפיק מזה חוויה משמעותית, והמרחק התודעתי שלהם מכאן הולך וגדל. כך, כמו במין דו שיח ביניהם, בשיר השני, "נתראה", האהוב עונה לה: "אני כבר בדרך אל האופק הבא, נתראה, כבר מאוחר, חייב ללכת אל המחר" לצלילי החצוצרות הלטיניות המופלאות ומקצב הבוסה נובה הנהדר, שאמנם נולד בברזיל, אבל ההטיה הג'אזית הזאת שהוא מקבל בשיר, מאותתת לנו היכן על הגלובוס נמצא האופק הבא.

השירה של דרור שוסטק ודמסקי באלבום הזה, מצד אחד נעימה במיוחד, ומצד שני מאוד לא מתאמצת, וההשפעה של עמיר לב, שאחראי באלבום הזה על הייעוץ האמנותי ועיבוד הטקסטים, מאוד מורגשת. אם הזכרתי את עמיר לב, אז שוסטק מצהיר על עצמו ש"הוא הולך אחריו מגיל 17", ואגב, גם לעמיר לב יש באלבומיו את האלמנט של הישראלי באירופה הגדולה בצורה מאוד בולטת. אבל, בהקשר הזה האנשים מגדילים לעשות, ובנוסף למילים גם הסגנון המוסיקלי מאוד מושפע מתרבויות לטיניות ויש בנגינה ובשירה שלהם משהו קצת יותר רומנטי.

אבל כמו שכבר אמרתי, ל"מילימטר" כדאי להקשיב טוב טוב, להפנים את המילים עצמן, ולגלות את העולם של האלבום היפיפה הזה. מבחינתי לפחות, ההקשבה אליו, משולה לצפייה בסרט ישראלי רומנטי אך אינטליגנטי. כך למשל, בדואט "אתן לך יד" דמסקי שרה "בבוקר שמעתי אותך נכנס לחניה, הרעש של המכונית כשהיא עוצרת" ולא צריכה להסביר במילים מה לגבי הרעש הזה, מה הוא עושה לה, ומיד שוסטק עונה לה "ראיתי אותך עם הגב במטבח, אני נכנס בשקט", כביכול זוהי סצנה של אמצע או סוף של סיפור מורכב ומרגש במובן הכי יפה שיש. גם בשיר הנושא, שוסטק שר על מפגש מקרי במקום רחוק, עם אהובה מהעבר הרחוק, שבו שניהם מחליטים להתיישב בבר כל הלילה ולהעלות זיכרונות, ובסופו היא חוזרת לבעלה ולילדים. "ואני רוצה ממש כמו אז" הוא שר, וכמעט שאי אפשר שלא להזדהות עם האנטי גיבור הזה, שהוא ספק עלוב ספק רומנטיקן ובעצם שניהם.

שיר בולט נוסף הוא "נוסעים" ובו זה כבר לא ברמזים. זהו שיר שהוא לגמרי חלק שלם מתוך כביכול סרט ישראלי דרמטי שלא נופל למלודרמטיות. חלק שבו מסופר איך הם נוסעים ביחד לדרום צרפת, שוכרים שם מכונית, נוסעים בנופים המוריקים, גשם רומנטי מטפטף, המסעדה, המלצר, הכל בצרפתית, הכל כל כך רומנטי וורוד, אבל בתוך כל זה שוסטק שר "מה עם השנים, מה עם השגרה, ומה עם כוחה המפחיד של האהבה". כתיבה וביצוע שלוקחים והולכים למקומות היפים ביותר כי בעצם רק משם אפשר לחוות את הרומנטיקה המשמעותית ביותר ואז להתמודד עם כל מה שמעבר, עם כל הקושי.

"מילימטר" של האנשים, הוא אלבום קטן אך מרחיק לכת, במובן הגיאוגרפי של הביטוי, ובלי ספק האלבום הרומנטי ביותר ששמעתי בזמן האחרון. לא יודע מה איתכם, אבל אני כבר פתחתי חיסכון חדש בבנק תחת הכותרת "טיול לאירופה בחורף", ונראה לי שלאנשים יש חלק לא קטן בזה.

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2019-09-23

    ספיר וולך משיקה אלבום בכורה

    22:00 האזור, תל אביב

  • עבודה זמנית משיקים סינגל בכורה

    20:00 לבונטין 7, תל אביב

  • 2019-09-25

    דניאל רובין משיקה אלבום חדש

    21:30 בסקולה, תל אביב

  • Suede בישראל

    21:30 לייב פארק, ראשל"צ

  • 2019-09-26

    Albert Tales משיקים את אי.פי הבכורה

    21:30 האזור, תל אביב

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *