לתת למוסיקה לדבר: אלקטריק זו בבארבי

אלקטריק זו בבארבי. צילום: שרון עובדיה

29/01/2019

עתליה אוקון

לתת למוסיקה לדבר: אלקטריק זו בבארבי

אלקטריק זו תפסו אותי דרך הרדיו. שמעתי את sunshine, הסינגל מהאלבום החדש "Me and My Machine Against the World", ומשהו בו הזכיר לי את ג'ון לנון. רק אחר כך, כשחיפשתי וגיששתי כדי להבין מאיפה הפציע לי הרוקנרול הזה בתחילת 2019, גיליתי שהם קיימים כבר הרבה שנים (מ-2011, עם הפסקה באמצע), שיש להם קהילת מעריצים מסורה עם 10,000 הורדות של אלבום הבכורה שלהם, ושיש שם עוד הרבה גוונים חוץ מהגוון שהזכיר לי את ג'ון לנון. אחרי שתפסתי את הראש ושאלתי את עצמי איפה הייתי כל הזמן הזה, לקחתי את עצמי לבילוי של מוצאי שבת להופעת השקה של האלבום החדש ב'בארבי'. מתבקש להגיד – היה מחשמל.

צפו בגלריית התמונות מההופעה

השיר Benjamin, שפותח את האלבום, פתח גם את ההופעה. הביצוע לייב היה חזק, כבד, מחוספס ונותן בראש ועד כף רגל. לא היה צריך יותר מכמה שניות כדי שאני, ואיתי כל הקהל שהציף את הבארבי, כבר נהיה שם לגמרי. זה יצא להם מהבטן והגיע אלי אל הבטן וממש הרגשתי את זה, בדיוק בנקודה הזו שמרגישים בה את הרוקנרול. ובאמת, לאורך כל ההופעה הרגשתי כמו במסע אל הסבנטיז שעובר דרך כל תחנות המוסיקה של התקופה. ההשפעות הזפליניות קנו אותי מיד, וכמובן שגם הנדריקס היה שם ואיזה תבלון של פינק פלויד, ועם האסוציאציות המוסיקליות שלי הגעתי אפילו עד מאד'ר לאב בון, מחלוציות הגראנג' של תחילת הניינטיז. מה שכיף פה, זה שמיש-מש ההשפעות הזה יצר משהו שאי אפשר ולא צריך להשוות אותו לשום דבר כי הוא מאד ייחודי, מאד שלהם. ממש אפשר היה להרגיש שהם נותנים את כל מה שיש להם. אדיר היה לראות את הטוטאליות שבה כל אחד מהנגנים התמסר למוסיקה שמתרחשת כאן ועכשיו – ולא אי שם בימי הרוקנרול – על הבמה. הייתה שם התפזרות והזרקות מטורפת של רגש וגרוב, תוך כדי שכל הביצועים היו מהודקים ועם מלא כשרון.

יכול להיות שהביצוע הראשון לקח אותי גבוה מידי, כי השניים שבאו אחריו – can't drown a memory ו- electric zoo – הרגישו לי כמו הפוגה. אל דאגה, אני אומרת לעצמי, זה עוד יפתח שוב. ובאמת זה נפתח. החלק העיקרי של השיר הוא אינסטרומנטלי והוא נשמע כמו ג'אם שמתפתח לאט והופך לתזמורת מחוספסת שבה כל כלי מדבר את החוויה והסיפור שלו. אחריו,snakes in the garden, רגיש ואפלולי ושוב ירד הקצב והבטן שלי חיכתה להתכסחויות ופיצוצים. ושוב, אחרי ציפייה זה הגיע. מסתמן שהמסע המוסיקלי הזה, בהופעה כמו באלבום, בנוי מעליות וירידות, ממעברים בין בלוז לבלדות רוק, מרקיעות רגליים והד-באנגינג להנפת מצתים באוויר. מה שבטוח, להכל יש ריח של פעם והוא שופע יצירתיות. וכישרון, כבר אמרתי?

כל אחד בהרכב מפוצץ בכישרון בקטע יוצא דופן. על גל דוידסון, הסולן והגיטריסט, נאמר שהוא וירטואוז עוד הרבה לפני ההופעה הזו. תומר צוק על הקלידים כריזמטי ומדויק, רון אפרתי על הבס והשירה מכניס נשמה מסוג אחר לתוך המוסיקה, ואיתי מנבר על התופים פשוט השאיר אותי נדהמת. באמת, אני חייבת להתעכב על זה. איזה מתופף ענק, ואיזה סולו טייט הוא נתן בסוף ההופעה. שאפו ענק, על הבלוז ועל הרוק, על המר והמתוק – היה פשוט תענוג לאוזניים.

צפו בקטעי הוידאו שצילם שרון עובדיה

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2019-10-24

    פסטיבל אינדינגב

    16:00 מצפה גבולות

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *