ביקורת אלבום: אביב גדג' – שרף אורנים

צילום: ליזה שצ'טינקוב

20/12/2016

עומר סלוק

ביקורת אלבום: אביב גדג' – שרף אורנים

"שרף אורנים" האלבום החדש של אביב גדג', סולנה לשעבר של אלג'יר, הוא הסנה הבוער המוסיקלי של שלהי 2016. האלבום גורם למאזין הממוצע להישרף בלהבות העיקשות של החיים, להירטב עד לשד עצמותיו, ועם כל זאת להתייבש ולצאת בחיים, מחוזק יותר, מבין יותר, וכמו שבסנה מתגלה אלוהים, ב"שרף אורנים" תגלה את עצמך.

האלבום נפתח בתיפוף כלי הקשה בקצב מהיר שנשמע כמו מנטרה מטקס אפריקאי שבטי רב חשיבות. זוהי הפתיחה של "פקח את עיניך" רב העוצמה, מעין תפילת התעוררות שמחייה בי חלקים שמתו כבר מזמן. זהו שיר שמבשר על המטען המיסטי שהאלבום הזה נושא על גבו, טיפול נפשי רב משקעים של איש אחד, שהוא במובן מסוים הסיפור של כולנו.

אני ממשיך עם "כאבי גדילה", שלוחץ על נקודה כואבת בהוויה של עולם המבוגרים המסוגר והתמודדותו עם פחדים, געגועים, הצד האפל של הגדילה וההתפתחות. "לא מלמדים אותנו איך לאלף געגועים, מלמדים אותנו איך להעמיד פנים", שר אביב גדג' על ההסתרה החברתית שמעכבת צמיחה אישית. הוא מוחה כמבקש לשנות מחד, וברגע הבא שר "אותך כבר אי אפשר לתקן", כבוכה על שהלך לאיבוד, חלב שכבר נשפך במאמץ שלנו להיות טובים וחזקים יותר.

הקול הדינמי של גדג', שצורח לאוזנינו אמת קשה מנשוא יחד עם רביעיית מיתרים בניצוחה של מאיה בלזיצמן שמגבירה את האינטימיות של המאזין עם עצמו, משאירים אותי עם פה פעור, מערבלים לי את הבטן כמו שאלבום לא הצליח מעולם. כך גם "מעיין" שמחלחל בנסתר שבחיינו "מתחת לאבן , ומחוץ לזמן". החיטוט המתמיד בפצעים של גדג' עצמו מקרין הלאה בכאב, בעוצמה, באומץ. ב"שרף אורנים", שיר הנושא, מתרחק גדג' צעד וחצי מעצמו לספקטרום נוסף של קיום, וחוזר לנבכי נפשו "אמא, האם את עוד אוהבת אותי?", מוסכמה שלא נופצה עוד באומנות, ואם נופצה בטח שלא בכזו בוטות. זוהי מנטרה חוזרת באלבום וביצירתו של גדג' בכלל, הרעדת האדמה סביב המאזין, כך שגורם למוכר והידוע להיראות זר, ולשאול, למה באמת חשבתי ככה עד עכשיו?

גדג' לובש ופושט צורות ודמויות משיר לשיר, בקוטביות מסחררת. "בנשמות מנייר" הוא נביא הזעם והתוכחה אשר שולח חיצים במה שהוגדר כ"טוב" ו"נורמלי" בחברה הישראלית המתחדשת בהינף יד האוחזת במצלמה. גם ב"הופ!" הוא מביע את מורת רוחו על המזויף והסינטטי שבחיינו, על תרבות האינסטנט הריאליטי שרחוקה אלף שנות אור מלהיות מציאותית. בשיר בולטת במיוחד נגינת התופים של גדי פטר, שמגדילה את אווירת המחאה, ונשמעת כמו תקיעת המסמרים האחרונים בארון הקבורה של החברה.

בין "נשמות מנייר" ו"הופ!", הדומים באופיים, חוצצים "כל החומות הגנובות" ו"מלאכים בשמי הנגב", שירי כיסופים שמניחים עליי אבן כבדה. המלנכוליה, הארעיות והפחד מלהתיישב של גדג' מצליחים גם להרגיע אותי, לערוך לי הכרות עם הכאב, להפוך אותו לחלק מקשת חוויות החיים, גם במינונים מבעיטים אלו. מדגישה זו הנעימה החצי הודית חצי מזרח תיכונית שמנוגנת בסופו של "מלאכים בשמי הנגב", שיש בה שמחה, עצב ורוגע אמיתי, כך שבקלות אפשר למצוא בה נחמה ונחלה.

"שקטה כמו מים" ו"מוסיקה היא פצע" יורדים למעמקי השאול של אהבת החיים והאדם, היופי והמוסיקה, והם שירי אהבה אלטרנטיביים, מציאותיים שזורמים לבור ונוסקים אל על, באיטיות ופחד.

"בכל גן עדן יש נחש", כבר בשמו השיר הוא גורס לחתיכות קטנות את השקרים שהבטיחו לנו בילדותינו, לפיהם נחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה. החלק היחידי בהבטחה שמומש הוא שנחיה, ונחווה את כל הקשת הרגשות, כאשר גם בנפלא והתמים ביותר, קיים הערמומי ביותר.

"חמסין" לוקח אותנו למדבר ומלמד אותנו שיעור נוסף על טבעו של האדם, טבע שמתמיד ניסינו לאלף ולצמצם בלא הצלחה. גדג' שוב אומר את מה שלא נעים לשמוע, אך כל כך אמיתי, ונצרב לעור עם השמש של המדבר.

"כמעט אמיתי" סוגר את האלבום המופתי הזה בתחושה שליוותה אותי במהלך כל האלבום, לפיה אין לאן לברוח מהאמת, מהגוונים השחורים והאפורים של החיים. אבל, אם כבר מנסים לברוח, לפחות ש"שרף אורנים" יתנגן לו ברקע. האלבום הזה מדגיש את מה שחשבתי כבר פעם- אביב גדג', הוא לא פחות מנביא (ולא השתבשה עליי דעתי), נביא שמשתמש במוסיקה כדי בכאב של עצמו והופך אותו מרע והרסני, לתרופה של המאזין, שמאירה, מרפאת ומחלימה את כל שהיה כבוי ומלא בשקרים.

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2019-01-22

    בלונד רדהד בישראל

    22:00 בארבי, תל אביב

  • 2019-01-24

    מיקה דוארי משיקה אלבום בכורה

    22:00 תיאטרון תמונע, תל אביב

  • מארק אליהו במופע חדש

    22:00 בארבי, תל אביב

  • נימבין משיקים אלבום חדש

    20:00 אוזןבר, תל אביב

  • 2019-01-25

    גידי גוב ואורחים – שירים מלילה גוב

    13:00 היכל התרבות, תל אביב

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

1

אלי 23:16

  • 20/12/2016

    דיסק טוב אבל שונה מהקודמים שלו. חסרות לי מאוד הגיטרות, המלנכוליה משתלטת וזה פוגם בהנאה של שמיעת הדיסק ברצף. בקודמים הגיטרות החזקות הרימו היכן שהמילים הכאיבו.

    הגב

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *