ביקורת אלבום: מועדון הקצב של אביהו פנחסוב

עטיפת האלבום (צילום: זוהר שיטרית)

11/10/2015

עומר סלוק

ביקורת אלבום: מועדון הקצב של אביהו פנחסוב

"מועדון הקצב של אביהו פנחסוב" הולך על קצה צוק מוסיקלי, מסתכן בגבהים, ומאתגר את הנמוכים, עוקץ בנשמה, ועושה טוב על הלב, וזה מה שהופך אותו לממכר ומסקרן כמו שהוא.

אלבום הבכורה של מועדון הקצב של אביהו פנחסוב עונה תשובה מוחצת לכל מי ששאל כור היתוך מה הוא. הוא תרכובת האטום המוסיקלית הכי מעניינת שהתהוותה כאן בשנים האחרונות, הביקורת מהללות ומועדוני ההופעות בארצנו מתמלאים בקהל אוהב ומפרגן, שרוצה לקחת חלק בחגיגה, וכל מה שנותר לי הוא לבחון זאת בעצמי.

את האלבום פותח השיר "ליטל", שלובש קצב טברנות משחרר ומחסן, שופע אור ושמחה מחד וחמוש בסרקזם טקסטואלי, שברור כבר בשנייה הראשונה כלפי מי הוא מופנה, מאידך. הסתירות הללו הן אלו שמותירות אותי עם פה פעור, אוזן עמוסה, וקושי לעכל את מה שהרגע שמעתי, וכל זאת במובן החיובי (ויש כזה).

כש"ליטל" מסיימת את תפקידה באלבום מגיעה "שירה". השיר שהוא מעין המשך ישיר ל"ליטל", זווית נוספת, הפעם עם טעם מר של אהבה נכזבת, בקולו היציב והכל כך מיוחד של פנחסוב (שהוא בעצם אביהו לנדוור) שמכליל קהל שלם של בנות המין הנשי ועושה להם משפט שדה קבל עם ועדה. גם כאן זה נעשה בחצי חיוך ולחן קליט, שמאפשרים לי לסלוח על ההכללה הגסה והבוטות עוד לפני שבכלל נפגעתי בשבילן. חוסר הרצינות ובדיחות הדעת הזו היא דווקא מה שגורם לי לקחת את פנחסוב כל כך ברצינות.

אם עד עכשיו, לא הובן לי מי המושא ללעג של אביהו פנחסוב (כמובן שהובן), ב"נשמה, כפרה, מאמי", מתגלה לי האמת במלוא "הדרה". השיר הוא נאום מנשקי המזוזות ופוקדי קברי הצדיקים המוסיקלי של פנחסוב, ואם ברצינות עסקינן, למרות שהשיר מעורר בי זעם, קשה לי לקחת אותו ברצינות והוא מסית את האלבום מהרצון לחבר ולאחות, ולהביא דגם ישראלי אחר, לכיוון מלעיג שחוטא לאוכלוסייה שלמה. מה גם שאם בוחנים את המוסיקה בפני עצמה, יש בשיר הזה מידה רבה של סתמיות, ואם אתם שואלים אותי, עדיף היה שנשאר מחוץ לאלבום הנהדר הזה.

ולאחר ההתרסקות בשיר הקודם, מגיע "מלך הפנינים", שיר שכולו הרמוניה ורומנטיקה שמחדשת ימיה כקדם, מצמיח שוב את הפרח המשוגע של פנחסוב, עושה לי טוב על הלב, ומרסק אותי ברכות. הניחוחות הים תיכוניים מלוחים באף יחד עם מתיקות המוסיקה האמריקאית של שנות ה-60 צורבים את השיר הזה עמוק בזכרוני. "דבש מלכות" שמגיע מיד לאחריו ממשיך את הקו ההרמוני- רומנטי, עם ה"סינג אלונג" הממיס של הלהקה, שמערבב ישן עם חדש, ושלם אחד גדול שמנצח את הכל.

האלבום הזה, רובו ככולו מוקדש למין הנשי, מפאר ובונה אותו, ובמחי יד וקול גם הורס אותו ולועג לו. השיר השישי באלבום, "בייבי", הוא שיר שכולו תחנונים ורצון להיות קרוב כמה שיותר לאותה "הבייבי". השיר מביא סינתיסייזר מערבי חדש עם בוזוקי ים תיכוני של מלך הבוזוקי הישראלי, חיים רומנו, שהצטרף להרכב הצעיר ומנגן את השורשיות הים תיכונית, שמהווה את היסודות הכל כך חשובים בבניין המוסיקלי הזה. גם ב"בייבי" יש טקסט שהוא ספק בדיחה ספק סיפור אמיתי, והוא ממוסס כל פיסה של דרמה מהחיים, ופותח את כל הקלפים על השולחן בשפת היום -יום, כפי שהם, משאיר את הירח והכוכבים תלויים מעלה, ומביא אך ורק את החיים שעל הקרקע.

ציפור קטנה לחשה לי שההופעות של הלהקה מספקות חוויה "לא פחות מגרנדיוזית", וממלאות את מועדוני ההופעות בארץ עד לאפס מקום ומאה אחוזי שמחה ואהבה, כשאני שומע את "מצילה אותי" אני מבין בדיוק למה. ב"מצילה אותי" יש יסודות של מוסיקה מערבית, בס מסונתז, גיטרה חשמלית עם אפקט דיסקו, לצד הבוזוקי של רומנו, שלוקח את השיר הזה לגבהים אחרים של שמחה וכיף, מציל מקיבעון מחשבתי ומראה שכשהולכים על הקצה המוסיקלי, מקסימום הקהל יתאהב.

הזמן עובר מהר שנהנים, ובמהירות אני מגיע לסופו המתוק של האלבום. "סרט איטלקי" שהוא השיר היחיד באלבום שאינו מושר על ידי אביהו פנחסוב (לנדוור) אלא על ידי מרק פנחסוב. "סרט איטלקי" הוא ללא כל ספק השיר האהוב עליי באלבום, הוא חף מתחכום טקסטואלי או מוסיקלי, ויש בו ווידוי אמיתי וכואב, כאילו נקרע מיומן של הרווק בן ה-30 הטיפוסי, מביא ייאוש , תקווה ונחמה באותו הביס, בקול חצי שבור, עם מקצב ממכר ולחן מהדהד.

השיר המסיים את האלבום נשמע כאילו הושאל מאלבום אחר, הקו בו הוא אחר לגמרי, והאלקטרוני החדש שבו רומס את הריח הנוסטלגי שעולה מהאלבום, אך גם בו יש את אלמנט ה"שירה בציבור" של מועדון הקצב, שהופך אותו למועדון אמיתי, והוא מעצים את היופי שבשיר. קשה שלא לזמזם אותו זמן ארוך אחרי שמיעת האלבום, הוא משאיר טעם מלווה ולא טעם לוואי.

את הדייט השני (והשלישי והרביעי) עם האלבום כבר קבעתי, ואתם?

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו
  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *