קוראים לזה אהבה: אסף איילון משיק אלבום בכורה

18/05/2016

דנה רוית

קוראים לזה אהבה: אסף איילון משיק אלבום בכורה

אחרי שנים מאחורי הקלעים, בהן הוא קצר לא מעט הצלחות, אסף איילון עובר לקדמת הבמה, ומשיק את אלבום הבכורה שלו,"Rewire",

אחרי שנים מאחורי הקלעים, בהן הוא קצר לא מעט הצלחות, אסף איילון עובר לקדמת הבמה, ומשיק את אלבום הבכורה שלו,"Rewire", עם שבע גיטרות (!) וקהל עוטף. איילון צולח את המעבר ומוכיח כי הוא מוסיקאי במלוא מובן המילה.

מאת: דנה רוית | צילומים: שרון עובדיה

 

זו פעם ראשונה שאני מוצאת את עצמי במופע השקה לאלבום ראשון של אמן, ואני חייבת לציין שזו חוויה מרגשת. אסף איילון הוא לא עוד פליט ריאליטי או ילד שהחליט להוציא לעולם את השיר הראשון שכתב אי פעם (לא שיש משהו רע בשני המקרים הללו, ובכל זאת…). איילון הוא האיש של הבקסטייג', ההוא שמלטש יהלומים ושולח אותם לנצנץ בשיגעון, ההוא שאחראי להפקתם של אלבומים ישראלים נפלאים, ביניהם אלבומיו של מוש בן ארי – "דרך" ו"משא ומתן", ואלבומה המצליח של עלמה זהר, "דברי", אשר זיכה אותו בפרס מעבד השנה לשנת 2008. מדובר במוסיקאי, יוצר וגיטריסט בכל רמ"ח איבריו.

הוזמנתי לשעה 10 בערב למועדון ה"אזור", וכבר בחוץ הייתה אווירה של אירוע משפחתי במובן החם של המילה, המון אנרגיה של פרגון ואהבה, של חיבוק גדול ושל הוקרה והתרגשות. הקהל שהגיע להופעת הבכורה היה מגוון בגילו ובצבעיו, ובעיקר עוטף, ואם אמן נמדד על פי אהבת הקהל שלו, חשבתי לעצמי, כנראה שהוא עושה משהו מאוד נכון.

על הבמה מוכנות לזינוק שבע גיטרות המבשרות על הבאות. איילון פותח את הופעתו עם השיר "Music" – פצצת אנרגיה מטריפה ומתוקה, עם ליין בס מונוטוני ובועט, גיטרות מייללות ותופים בריצת ספרינט מתמשכת. לאחר שלושה שירים, איילון מתוודה שאינו דברן גדול ומלחיץ אותו לדבר, הוא מודה לכל מי שהגיע ולכל מי שתמך ועזר לו בדרך להוצאת אלבומו הראשון "Rewire". אני מביטה בו ורואה מולי איש צנוע ושקט, נטול מניירות של רוק סטאר, ומפוצץ ברגש, את זה השירים שלו מספרים גם בלי שהוא צריך לומר הרבה. הלהקה נוטשת את הכלים ואיילון תופס את האקוסטית ומבצע שיר מענג ונעים שהוא מעין שיר אהבה לכדור עליו אנו חיים "Until the day I die". בחור רגיש כבר אמרתי?

עלמה זהר מוזמנת לבמה ועולה עם הרבה אנרגיה ושמחת חיים, היא מספרת שבניגוד לאיילון היא דווקא כן הגיעה מעולם המילים, ולולא איילון היה תומך בה, המוסיקה שלה הייתה נשארת בפנים– זכינו פעמיים! הם מבצעים יחד את "Abigail ", שיר שהשניים כתבו יחד ומוקדש לבתו. מיד לאחריו זהר מבצעת את השיר "אין עליך" ומקדישה אותו לאיילון, ובינתיים בקהל, פונה אלי בחורה, חיוך פרוש מאוזן לאוזן, ואומרת לי "אני כל כך אוהבת אותם!". רושמת רושמת, יש כאן הרבה אהבה במקום הזה, והיא מורגשת בכל ספוט של המועדון ברגעים האלו.

הגיטרות שישבו וחיכו לתורן מתחלפות בקצב מסחרר, ועושה רושם שאיילון אספן גיטרות שלא מעוניין לקפח אף לא אחת מחברותיו היקרות. הוא מאפשר לכל גיטרה להפגין את נוכחותה על הבמה, ואצבעותיו המלטפות את המיתרים מוציאות מהן סולואים שופעים ברגש.

גבע אלון מוזמן לבמה ומבצע יחד עם איילון את "Dream reality "- ביצוע מהפנט בשני קולות לשיר יפיפה שמכווץ לי את הלב ויוצר בי תחושת געגוע לא מוסברת למישהו או למשהו שאני לא בטוחה שקיים בכלל. אלון מבצע עוד שני שירים יחד עם איילון, וכשהוא יורד מהבמה ז'אן פול זימבריס, המתופף האגדי, פותח מבערים עם השיר "You wanted so much more than that" אחריו מצטרפים הבס והגיטרות, ועל אף שאני לא מצליחה לקלוט יותר מכמה מילים, ההתנגנות שלהן על לשונו של איילון שואבת אותי– אי אפשר לפספס שמדובר בשיר אהבה מהזן המשובח.

לאחר קאבר מקפיץ במיוחד לשירו של בוב דילן "Spanish Harlem incident " שהרים עוד כמה יושבים לרקוד וגרם לרוקדים לרקוד יותר, איילון מציג את ההרכב שהופיע איתו על הבמה. זיו מורן על גיטרות הליווי, יוסט כהן על הצד האלקטרוני, דן איילון על הבס (הכישרון לא פסח על האח הצעיר) וז'אן פול זימבריס האדיר על התופים.

את השיר "Born tired and raised lazy" שמעתי פעם או פעמיים טרם הגעתי להופעה, בעיקר התאהבתי בחיתוך שלו ובגרוב המיוחד, יש בו המון עוצמה וריף מחשמל, ממליצה בחום להרים את הווליום ולהתחשמל בזמנכם הפנוי.

בהדרן איילון מבצע שני שירים, הראשון "The muses are departed" כשמיד אחריו הוא מודה שוב לכל הנוכחים בחייו ובמופע. לשיר השני הוא מזמין שוב את החברים זהר ואלון לבמה ומהר מאוד מתגבשת לה חגיגת גיטרות מטריפה עם ביצוע סוחף במיוחד לשיר "Handle with care" של Traveling Wilburys. איילון עם סלייד גולש על החשמלית, זימבריס רוקד על התופים, הבס של איילון הצעיר והאקוסטית של זהר מפזזות זו עם זו, סולואים של גיטרה אלון VS איילון- אושר על הבמה, ככה מסיימים הופעה! קרנבל!

לסיכום אומר שאני אוהבת את הבחור הזה, לרגעים הוא הזכיר לי את דילן, לרגעים את יאנג, ולרגעים את סיימון וגרפונקל, ויחד עם כל ההשפעות מכל השנים שעסק וחי את המוסיקה, ניכר שיש בו משהו שלא מנסה להרשים או להתחקות אחרי מישהו. יש בשיריו ובנגינתו משהו מעובד ושלם וגוון קולו החם הצליח למוסס קרחון או שניים בליבי, ובעיקר יש סביבו הילת אהבה שאי אפשר להתעלם ממנה – לא כאשר מדובר במוסיקה.

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו
  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *