פסנתר שחור הרבה מילים: עמיר לב בפסטיבל הפסנתר

צילום: משה צ'יטיאת

12/11/2017

תמרה לילך מזומן

פסנתר שחור הרבה מילים: עמיר לב בפסטיבל הפסנתר

פסטיבל הפסנתר 2017. האולם מלא כמעט עד סוף, בשורה השלישית רואים את כל הבמה. 20 שנה לאלבום "פעם בחיים" והשקט הקצר שמופיע כמה דקות לפני שעמיר לב עולה לבמה מספר סיפור על עשרים שנה שעברו על עמיר, עלינו ועל המוסיקה. על הבמה עמיר לב עומד עם הגיטרה החשמלית. סביבו עומדים הנגנים, הקלידים, כלי הקשה ונגיעות של עוד יחד עם הפסנתר השחור.

להקשיב לעמיר לב זה להקשיב למציאות כפי שהיא דרך תמונות. והתמונות, הן חולפות בתוכך ואתה נדהם לדעת: זו המציאות שאתה חי בה ויש בה, באותה המציאות מפיות, ואהבה של יומיום לא נוזלת מבין הידיים, יש סוודר שחור שעושה לה טוב ויש את הצניעות של לב שהיא כמו מדברת דרך השירים ובעד עצמה. על הבמה, חולצה שחורה וג'ינס, לב והתאורה המתאימה עצמה מצד אחד לשיגרה ומצד שני באורות קטנים מסמנת לנו שעליה עצמה נכתבו השירים. "המים הכחולים", מתחיל, אחריו מתנגן "צרפת", "ערב ראש השנה", "קרוב שאי אפשר לזוז" "אחכה עד יולי" וכמובן "My girl".

עמיר לב, כשהוא לוקח אל המקומות האמיתיים הוא לוקח. שואל שאלות ולא מנסה להסתיר מציאות במילים לא תואמות. הפשטות שבו יחד עם ראיה שונה משל האחרים מתחברות יחד כל ההופעה, בכל היצירות שלו, במילים שהוא אומר

"לא פשוט לשיר את השירים מפעם", הוא זורק במהלך ההופעה, "אנשים משתנים, לא?" כנראה שכן, אני רוצה לענות לו ועדיין השירים לפני עשרים שנה רלוונטים כל כך גם לעכשיו. המאפרה מעץ שהיא אוהבת מתוך "ראש השנה" מתחברת היטב לדיאלוג בשיר "חבק אותי", והממתקים ב"כחול וירוק" מזכירים את התחליפים שאנחנו לוקחים לעצמנו כדי להפסיק לצעוק.

במהלך ההופעה היו שירים שעוררו את הטעם של פעם היטב בתוך הפה, מר ומתוק יחד, געגוע והבנה שזה קורה בדיוק עכשיו. "עננים שחורים", שהפליא בביצוע ו"הכנר הטורקי" שפילס ללב ואחז בו. פתאום, די בהפתעה, מופיע השיר "לאן עפים הברווזים". הקצב משוחרר יותר, ההסמקה והתזוזות המועטות כמו באו להוכיח שאכן אנשים יכולים להשתנות, וחלקם אפילו מצליחים.

אם הייתי מכירה את לב קצת יותר מקרוב הייתי שואלת אותו למי הוא מתפלל, מהיכן הוא שואב את הכח להישאר אותנטי ומדויק כל כך לעצמו? שאלות שמעסיקות אנשים אוהבי מוסיקה, אני מניחה. מקרוב הייתי יכולה לומר שהוא אחד מהאמנים האמיתיים של ימינו, לא מרבה לספר מה שלא חשוב ובכל זאת מצטיין בלספר את המציאות כפי שהוא רואה אותה גם כצופה וגם כמחבק. בשיר "פעם בחיים" בעצימת עיניים אפשר היה לראות את הבית, הכביש , הפרחים ולהרגיש את הנגיעה בגב עדיין שם, זזה בגעגוע.

**

לקראת סוף ההופעה כשמחיאות הכפיים מבקשות מעמיר עוד היא מביטה בי, "אני אמא של עמיר", היא אומרת לי, כל כך גאה.
מחייכת, אני חושבת, יש לה כל כך הרבה על מה.

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

  • 31/12/2017

    טנגו ג'אז גדול מהחיים – אלנה רוג'ר ואסקלנדרום

    20:17 זאפה ת״א

  • טנגו ג'אז גדול מהחיים – אלנה רוג'ר ואסקלנדרום 2

    05:29 זאפה ת״א

  • 30/12/2017

    טנגו ג'אז גדול מהחיים – אלנה רוג'ר ואסקלנדרום 3

    20:17 זאפה ת״א

  • 11/12/2017

    טנגו ג'אז גדול מהחיים – אלנה רוג'ר ואסקלנדרום 3

    20:17 זאפה ת״א

  • טנגו ג'אז גדול מהחיים – אלנה רוג'ר ואסקלנדרום 3

    20:17 זאפה ת״א

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *