THIS IS IT: אלברט האמונד ג'וניור בבארבי

אלברט האמונד ג'וניור בבארבי. צילום: שרון עובדיה

18/07/2018

דביר הלוי

THIS IS IT: אלברט האמונד ג'וניור בבארבי

אלברט האמונד ג'וניור הסתובב בכל פינה על הבמה, זרק מפרטים לכל עבר, טיפס על הרמקולים ואפילו ירד לקהל. רשמים וצלילים מההופעה בבארבי.

צפו בגלריית התמונות מההופעה

יש משהו בהופעות חו"ל שאין בהופעות של מוסיקאים מקומיים, לא משנה כמה הם מוכשרים. אורחים מחו"ל מביאים איתם לא רק את כלי הנגינה שלהם, אלא גם איזה הילה של רוקסטארז אמיתיים, גדולים מהחיים. כשזה מוסיקאים שאתה רואה לערב אחד, ומבעד לשפה זרה, משהו מאפשר לך להתלהב מהם יותר מאשר מישהו שיכול להיות שתיתקל בו בסופר. וזה נכון שבעתיים כשזה הופעות מצומצמות במקומות כמו הבארבי לעומת הופעות אצטדיונים ענקיות בהן חצי מהזמן אתה בכלל בוהה במסך. אמנם להופעות כאלה מגיעים מוסיקאים שהם כביכול לא בדרג הראשון ולא יכולים למלא פארק, אבל זה שווה את הכסף שלך הרבה יותר כשאתה יכול לראות את המוסיקאי ממולך ולהרגיש את הגלאם מקרוב. ההופעה של אלברט האמונד ג'וניור נתנה את כל זה ועוד. כתבתי כבר כל כך הרבה על הופעות שלא מעניין אותי לכתוב יותר לכתוב איזה שירים בוצעו, ומה השמות של כל הנגנים, אני רוצה לנסות לכתוב על התמונה הגדולה יותר. אבל זאת הייתה הופעה כל כך טובה שזה מרגיש שאי אפשר להכניס אותה במעט למילים.

אני חושב שיותר מכל הערב הזה נתן מנה הגונה של רוק, צעיר ועכשווי ובינלאומי, ושהמיקום האינטימי שלו יצר תחושה קירבה אינטימית וחיבור אמיתי ללהקה על הבמה. תמיד כשמוסיקאים יורדים להדרן הקהל מתחנן לעוד, אבל הפעם היה באוויר משהו חזק מהרגיל, תחושה אדירה של כולם שלא רוצים שייגמר והאנרגיה כל כך חזקה ברגע הזה שאתה יודע שהיא תחזיר את המוסיקאים חזרה. הדרנים הם בדרך כלל מבוימים, ואני חושב שגם ההדרן הראשון היה כזה, אבל כשהקהל הצליח להביא את האמוד ג'וניור והחבר'ה להדרן שני והוא התנצל ואמר שהם לא יודעים עוד שירים ושסיבכנו אותו, הוא אמר את זה בכנות משכנעת והאמנתי לו, והם בכל זאת ביצעו עוד שיר וביצעו אותו מצוין.

האמונד ג'וניור ידוע בעיקר כגיטרסיט של הסטרוקס. ההופעה הזאת תפסה אותי בדיוק בתקופה שבה אני מוצא את עצמי נזכר לא מעט בסטרוקס. מה שהביא לי את גל הגעגועים הזה לסטרוקס הוא דווקא היפ הופ. היפ הופ זה ה-דבר עכשיו. אבל זה כבר מתחיל להישחק, ומתחיל להימאס לי מכל הראפרים בני השמונה העשרה בטרנינג וכובעים או מראפרים רציניים שחופרים על אמריקה ואלימות משטרתית וטראמפ, זה כבר חוזר על עצמו מכל כיוון אפשרי. והיפ הופ אמנם מקפיץ וכיף לזוז איתו, אבל אני חושב יותר יותר שאין לזה שום קשר לחיי. ולכן אני מתגעגע לסטרוקס.

כשהסטרוקס הגיעו בתחילת שנות האלפיים, הרוק היה על הקרשים. היה נראה שהרוק בפעם האלפיים, גמר את הסיפור. ואז הגיעו הסטרוקס, And they made rock great again. הם פשוט היו במקום הנכון בזמן הנכון עם הגישה הנכונה. הם החיו את המוסיקה של ימי הcbgb עם חיספוס פאנקיסטי ופזיזות אבל בעטיפה מהודקת ומתוחכמת וסטייל, עם מנטליות צעירה של חבר'ה עירונים בני עשרים וקצת, מבולבלים אבל תאבי חיים. והרוק חזר להיות מגניב. הם נתנו לחבר'ה צעירים משהו חדש להזדהות איתו ולהתלהב ממנו. בלי הסטרוקס לא היו לנו את הארקטיק מאנקיז והליברטינז. לאיזה חמש שנים הם היו נסיכי הרוקנרול החדשים, עד שהצלחה ניצחה אותם והם שקעו להתמכרויות לסמים ואלכוהול ואיבדו את הרלוונטיות. כשהאשם העיקרי הוא כנראה הגיטריסט המחונן של הלהקה אלברט האמונד ג'וניור שנכנס להתמכרות חגיגית של הרואין קוקאין וקטמין. בשנים האחרונות הם אומנם קיימים עדיין ומשחררים אחת לכמה זמן הצהרות על כוונות להקליט שירים חדשים, אבל נראה שכיום חברי הלהקה, שהתבגרו והתנקו, עסוקים כל אחד בפרוייקטים אישיים.

האמונד ג'וניור הביא איתו לבארבי את כל מה שטוב בסטרוקס, הריפים היצירתיים, הקליטים, ורוח של רוקנרול, ונראה שהמנעד שלו התרחב. הוא עלה לבמה בחליפה צהובה זוהרת והפציץ בסטייל, משהו שלסטרוקס אף פעם לא היה חסר. אבל החליפה ירדה מהר מאוד כשהוא התרוצץ על הבמה ונשאר בלי לוותר על האלגנטיות בחולצה מכופתרת עד הסוף. קשה להעביר כמה המוסיקה הייתה פשוט טובה, כל הנגנים שליוו אותו היו מצוינים והאמונד הרגיש בנוח להיות במרבית ההופעה ללא הגיטרה ולהרים אותה ברגעים הנכונים כדי לתת בראש. בשאר הזמן הוא הסתובב בכל פינה על הבמה, זרק מפרטים לכל עבר, טיפס על הרמקולים ועל מעקים ואפילו ירד לקהל כמה פעמים. היה בו משהו כל כך אותנטי ואמיתי בהתלהבות שלו ובתחושה שהוא נהנה, שזה היה מדבק. וזה רוק כמו שצריך, חי ונושם ומזיע, כיפי וזוהר וגדול מהחיים אבל גם אמיתי ומסוגל להכיל רגשות מבאסים קצת יותר, הדרמה בהתגלמותה. והאמונד עשה את זה מצוין עובר בין שירים שקטים לרועשים, עם גרוב ותחכום ואלגנטיות נון סטופ. בשביל זה אתה נותן את הכסף שלך, לערב אחד לגעת לא לגעת במשהו גדול מהחיים, שגם נטוע מאוד בחיספוס שלהם, זרוק ואלגנטי גם יחד. התפרצות של הרגשות שיש בכל אחד, אבל עם מנה מחושבת של סטייל. זה מה שהאמונד ידע לעשות בסטרוקס והוא יודע לעשות את זה גם עכשיו והוא אולי אפילו יותר טוב, כשזה מרגיש גם יותר אישי ופרטי שלו. לקחת את החומרים הפרטיים והרגשיים של כל אחד ולעשות מזה סלט צבעוני, גדול מהחיים עצמם, ולעשות את זה מגניב, סקסי, וקול. קול לאללה.

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2018-10-18

    ערב מחווה לדייויד בואי

    20:30 אוזןבר, תל אביב

  • להקת פאזה במופע מחווה למאיר בנאי

    22:00 הביט, חיפה

  • SARY משיקה אלבום חדש

    20:00 לבונטין 7, תל אביב

  • 2018-10-19

    ג'ירפות מארחים את בלקן ביט בוקס

    21:00 זאפה אמפי שוני

  • Volvo VSounds

    13:30 5 לוקיישנים בתל אביב

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *