כמו יין ישן ומשובח: על החדש של A Tribe Called Quest

26/12/2016

אילן פתחיה

כמו יין ישן ומשובח: על החדש של A Tribe Called Quest

וואי! סוף סוף אלבום חדש של A Tribe Called Quest. כמעט 20 שנה עברו מאז אלבומם האחרון של ההרכב האגדי מניו יורק וקהל המעריצים יכול להיות שבע רצון. הטרייב חוזרים כמו יין ישן ומשובח, אבל אני לא מת על אלכוהול.

"We Got It from Here… Thank You 4 Your Service" הוא אלבום כפול, מלאכת מחשבת מאוזנת ומעודנת (עד כמה שראפ יכול להיות מעודן, אם לצטט שורה של קיו-טיפ שמלווה אותי כבר הרבה זמן מתוך "What" שנמצא באלבום השני: "What is hip-hop if it doesn't have violence?"). הלהקה מגיעה בהרכב מלא שכולל את המפיק והראפר קיו-טיפ, דיג'יי עלי שאהיד מוחמד והראפרים ג'רובי וייט ופייף דוג המנוח, ומציגה יצירה שלמה של אמנים מבוגרים, שועלי קרבות בתחומם, ברמה גבוהה עם נסיון רב. אמנם אני לא מעריץ אדוק, אבל בתור חסיד היפ הופ, ההתרגשות בהחלט נוכחת, A Tribe Called Quest היא להקה של חלוצים שמהווה סימן דרך חשוב בתרבות ההיפ הופ ולמען האמת, בתרבות בכלל.

כמו אלבומים קודמים גם זה נע בחן בין שיריו המגוונים. מלודיות, סימפולים וביטים מחליפים מקומם כמו בסצנת ריקודים רבת משתתפים מבוימת היטב. נושאים הנעים ממאבק פוליטי, לחרוזי באטל ראפ מוכרים, לאהבת אמת ואף המורכבות של האגו האנושי. האמנים המתארחים באלבום (ויש הרבה) מתאימים כמו כפפה ליד, ללהקה עצמה, לאלבום וכמובן לשיר הפרטני שבו נותנים תרומתם, לביט ולנושא. אמנים שלא משתייכים לעולם ההיפ הופ כמו אלטון ג'ון וג'ק וויט (מהוויט סטרייפס) מרגישים אורגנים ליצירה ב-"Solid Wall of Sound". אפילו שירים עם ביט יחסית נסיוני כמו "Kids" או עם מקצב קאריבי כמו "Black Spasmodic" התאימו לאווירה הרצינית של האלבום. ייתכן וזה האופי המעט ביזארי וחמוד של הלהקה; אם זה הקול המיוחד של קיו-טיפ ופייף או הדימויים המרעננים וההומור שלמדנו לאהוב, שמאפשרים להם לחרוג מגבולות הגזרה של אלבום היפ הופ רגיל.

כאלו הם הטרייב, מערכת מורכבת שיודעת לפעול יחד לכדי שלמות. אחד החלקים האהובים עליי ביותר הוא החריזה בחבורה של קיו, פייף, ג'רובי ובאסטה ריימס (שידוע כחבר לא-רשמי בלהקה) בשיר "Dis Generation". כעין חברותא בפריסטייל, כל אחד נכנס לחרוז שלו בזמן עם ההגשה הכל כך אהובה של הטרייב שיושבת על הביט בדיוק של שעון שוויצרי. זו הזדמנות לציין לשבח את הראפ של ג'רובי שהתרומה שלו ללהקה עד כה, בכל שנות פועלם, כללה רעיונות לכמה שירים ומילות פתיחה וסיום בחלק מהשירים באלבום הראשון, והוא לא נופל כאן משאר החורזים הכבדים.

למרות כל התשבחות שיש לי על האלבום, הסתייגות אחת וקטנונית יש לי והיא העובדה שהאלבום לא מחדש כל כך. כן, זה קול וסאונד מעניין וחשוב שחייב להישמע במרחב הציבורי, אבל הרענון היחיד שבו מגיע מהעובדה שהלהקה לא הוציאה אלבום 18 שנה. לא הייתי מתייחס לנקודה הזו אילולא היו אלו הטרייב, שבזמנם היוו חידוש מרענן בתרבות. אם לומר את האמת, הפלואו שלהם הרגיש לי מיושן. אמנם הוא טוב ומשתבח עם השנים, אך לא מחדש. אולי זה רק כי הורגלתי להגשת הראפ של היום, שהיא הרבה יותר שבורה ומוכנה ליפול מהביט ביתר חופשיות עם ביטחון שתחזור אליו בנקודה הנכונה, כעין יציאה מהסולם. אותו דבר לגבי המילים והדימויים, לא הייתה שורה אחת שהפילה אותי מהכיסא, לעומת הליריקה של הדור החדש שמספקת תמיד רגעים קטנים שמשאירים אותי עם עיניים פעורות בתחושת WTF?! טהור.

זו רק דעתי (כמו כל הכתוב לעיל), אבל אפילו תפיסת העולם שלהם הרגישה לי מעט מיושנת. התחושה הייתה שהטרייב, ממרום מעמדם וגילם, יודעים בדיוק מה הבעיה והפתרון במציאות הסבוכה, ואני שהתרגלת לחיים של ספק ואמביוולנטיות כמילניאל מן המניין, מוצא עצמי מסתייג ממוחלטות. דוגמא אחת לזה נמצאת בשורה הראשונה של קיו באלבום: "its time to go left and not right'"', מה פתאום הבינאריות הזו בעידן האינטרנט?!

בראיון שערך לאחרונה עם רדיו BBC אמר קיו-טיפ שהם לא יעצרו עם האלבום הזה, ועל אף היותי תולעת קטנה וקטנונית אני ממש אשמח לעוד, אין דבר כזה יותר מידי מוסיקה חיובית.

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2019-03-26

    מייק שינודה בישראל

    21:30 האנגר 11, תל אביב

  • נויה סול משיקה אלבום חדש

    22:30 כולי עלמא, תל אביב

  • 2019-03-27

    אביחי הולנדר משיק סינגל חדש

    21:30 האזור, תל אביב

  • רוויה רייש משיקה קליפ חדש

    22:00 הודנא בר, תל אביב

  • 2019-03-28

    Bayonne בישראל

    21:30 פסאז', תל אביב

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *