שיחת נפש: ראיון עם שקל

צילום: MUPERPHOTO

29/01/2017

אילן פתחיה

שיחת נפש: ראיון עם שקל

הלכתי לראיין את שקל לקראת מופע ההשקה שלו ברביעי הקרוב בבסקולה. כיוון שהוא כבר עשה כמה ראיונות הרגשתי שלא נותרו לי שאלות. התפללתי שהמפגש ביננו יוביל לאזורים שלא היו בראיונות הקודמים. בעיקר קיוויתי להבנות מסוימות על תהליכים נפשיים שעבר במהלך יצירת האלבום ושמורגשים בזמן השמיעה. למזלי השאלות איכשהו הובילו לשם כל הזמן.

כשהתראיינת למגזין "הספוג" אמרת שהאלבום שלך יותר נישתי. זה בגלל שהוא מאוד אישי?
בגדול זה הרגיש לי שבגלל שזה פיסה אישית כזו והכל, זה לא בדיוק מה שמצפים ממך לאלבום ראשון. הרי היה יכול להיות מדהים אם הייתי מביא איזה אלבום להיטים כמו טונה, והנה אני כובש ויוצא החוצה עם הדברים שלי. אבל הבאתי אלבום כזה שהיפ הופ הדז יבינו אותו, אנשים במוסיקת קצה יבינו אותו, אנשים שאוהבים מוסיקה אלקטרונית ואנשים שאוהבים את כל הטראפ, ת'היפ הופ החדש.

מבחינת תכנים, אתה יודע, אני שר שם על לאונן ולעשן, דברים קשים בלי פילטר. הוא אפל קצת ומתעסק בנבכי הנפש. לכן, חשבתי שמי שיקלוט את האלבום ומי שזה יכנס אליו, יהיה אדוק. שהאלבום התחבר אליו לאיפשהו וזה הכי חשוב לי, בתכלס. אני, למשל, מקבל אלבום ואם הוא נכנס לי לחיים, אז הוא נכנס לי לאיזו תקופה מסוימת, וכל פעם שאני אשמע עוד שיר מהאלבום הזה אז אני אזכר בתקופה. את הפרידה האחרונה שלי העברתי עם האלבום האחרון של דודו טסה, "הגולה". רביד (פלוטניק, נצ'י נצ') הביא את הדיסק הזה ופשוט חטפתי אותו, וכל שיר שם נכנס והכה בי. הרגשתי שאני כותב ת'מילים הרגשתי שאני מדבר שמה. זה נראה לי האפקט הכי טוב בעולם לאלבום, לא לשיר או שניים. בשיר אחד אתה יכול להגיד המון והוא יכול להיות להיט, אבל באלבום אתה בא לספר סיפור, אתה בא להעביר את עצמך. יש מלא אמנים שהלהיטים שלהם לאו דווקא משקפים את מי שהם באמת, ורק כשאתה נכנס לאלבום אתה קולט איזה פנים יש לבן אדם. כשהוצאתי את "מילאנו" הרבה אמרו לי 'בואנה לא הכרנו את הצד הזה שלך בכלל', ובשבילי זה היה הכי מובן בעולם. החברים שסביבי לא היו מופתעים.

אני בן אדם רגיש אחי, אני בן אדם רגיש ועצוב (צוחק), זה קטע פרסי. מסתבר שפרסים זה עם נורא עצוב נפש. הרבה מהקטעים של הפרסיה שמסומפלים באלבום מתעסקים בשברון לב, יש שם משפטים קשים. דרך אגב, סקופ, אלה סימפולים מתוכניות רדיו ישנות משנות החמישים והשישים מפרס. הם היו חלק מתיקייה של בן-דוד מאוד קרוב שהיו לו 30 ג'יגה של מוסיקה פרסית שהשגתי בדרך לא דרך. ברגע שקיבלתי ממנו את התיקייה הזו זה היה כל החומר שלי לסימפולים במשך שנים. עכשיו נגמרה לי התיקייה, השתמשתי בהכל.

אתה מבין פרסית?
אני מבין הכל, בגלל זה גם שמתי את זה כמו שזה. מה שפותח את האלבום זה המנגינה הזאת ואז ישר נקטע לדיבור הזה. יש שם דרמטיות. היא אומרת: "אני למדתי לאהוב בבית הספר של הפרפרים". אבל מה הקטע? כי פרפרים נמשכים לאש ונשרפים, ומה שהיא אומרת בסוף "סימפטיקו", זה משהו כמו "הלכת, תשרף, כל האש הזו שורפת לי את הנשמה", אני לא יכול להסביר בכלל, דרמה ועצב עמוק. נראה לי שאנחנו פשוט אנשים כאלה וזה חלק ממי שאני. צריך לקבל את זה.

אני יכול להעיד על עצמי שבעצבות או ריקנות אני בורח למקום של האינטרנט.
כן, זה הקטע, המון פעמים שאתה מרגיש ריקני, האינטרנט ממלא אותך, כי אין לך כלום בפנים. אבל לפעמים צריך שלא יהיה לך כלום. לא לחשוב על כלום, שישעמם לך.

אני גר חמש דקות הליכה מהים, אפילו פחות. כל בוקר אני יוצא עם הכלב שלי, ביגי, ועושה איתו סיבוב בים. במהלך רבע השעה שאנחנו על הים עצמו, אני מנסה לא להיות בכלל על פלאפון, בקטע של זה תחילת היום ויש לי מלא הודעות ודברים שצריך לטפל בהם, ואני מנסה ברבע שעה מתוך השעה או שעתיים הראשונות של הבוקר, לא לחשוב על כלום ולא להתעמק.

באמת קיבלתי את התחושה שיש לך משהו עם הים.
זו מערכת יחסים עם הים, יש שם אני מסוים שאני פוגש אותו רק כשאני הולך לים. אני הולך לשם, אני מקבל אותו ואז אנחנו מדברים רגע. על איך אני, מה הוא עבר, איך היה אתמול, מה הולך להיות. כשהייתי בתקופה המאוד מדוכדכת שלי, בכמה חודשים האחרונים, אז הוא היה כמו החבר הכי טוב שלי, ברמה שדיברנו על זה שאני בן אדם רגיש (צוחק). הייתי בוכה המון ולא עוצר את עצמי מלבכות אם צריך, מתאים לא מתאים, בוכה. ברגע שאני מתחיל לראות את הגלים נשברים, אני מתפרץ בבכי ואני נשבר.

בזמן האחרון, אני הולך לים ואני קצת מרגיש שאני לא מרגיש את מה שאני מרגיש בדרך כלל. עכשיו אני מרגיש עסוק. זה ווייב כזה כמו "העץ הנדיב". אתה נמצא במקום שהוא תמיד היה נותן לך מלא ועכשיו אתה איש גדול ולא צריך אותו. אבל נראה לי שזה תמיד עושה איזה משהו, ללכת ולהיות בשקט פשוט, לא לחשוב ולא לדבר כלום. ברגע שאתה מתבודד אתה פנים מול פנים עם עצמך.

למה דווקא הים?
אני חושב שאין איזשהו מקור טבע שהוא חזק ואיתן כמו הים, לא משנה לאיזה יער תלך, איזה הר מטורף או מדבר שהכל ריק. בפברואר שנה שעברה הייתי במדבר, וזו הייתה חוויה מדהימה, בלילה כשהלכתי לישון ראיתי כוכבים וצללתי בקטע אחר. אבל הים זה הדבר היחידי שיש לך בעיר שהוא זמין לך, יש לך אינסוף מולך כרגע. אתה לא יודע מה יש אחרי קו האופק הזה. אתה לא יודע מה קורה בפנים בתוך המים, וזה תוך שניה יכול לבלוע אותך.

ניסיתי דמיון מודרך לתקופה קצרה והפסקתי אחרי שתמיד הייתי נשאב איכשהו למחשבות על טביעה בלב אוקיינוס. לשם עטיפת האלבום לקחה אותי בהתחלה, אבל באלבום יש גם את הכח לעבור את התחושות האלו.
זה לא רק אני נתתי את המקום הזה, נראה לי שאני מדבר שמה יותר על המקומות האפלים. זה יצא כמו סוג של קסם, כי אני לא יודע איך להסביר, אני בן אדם שיכול להיות נורא פסימי, לא אובדני, אבל רואה את הסוף ואת הרע. זה חלק ממי שאני, יש בי את זה במכלול, ואני חושב שיש בי צד נורא חזק של לקום ולהרים את עצמך ולתת בראש. אבל אני לא מודע אליו. בשיחות שלי עם עצמי, אני לא באמת יודע שהצד הזה קיים. רק כשקראתי את הסקירה שלך, הבנתי שיש לי.

יש שם את התשובה באלבום, וזה מה שאני נורא אוהב, שזה לא הכל כזה דיכאוני ויאללה בוא נמות. זה בוא נקום ונבין מה קורה. זה בא ממקום נורא טבעי לי, כל פעם שהייתי למטה, העלתי את עצמי איכשהו חזרה.

אני למדתי לומר לעצמי זה בסדר שאני מרגיש חרא בסוף זה יעבור
בדיוק, ברגע שהתחלתי ללכת לפסיכולוג, הבנתי את העניין הזה של חמלה. הוא אשכרה הביא את המילה הזו, לא הכרתי אותה לפני זה, וכל פעם שהוא אמר את זה, הבנתי על מה הוא מדבר. כל פעם שהוא דיבר איתי, הבנתי כמה אני קשה עם עצמי. חמלה כלפי עצמך, כי אתה לא מבין כמה אתה קשה עם עצמך. אני חושב שאנשים עם קושי תמידי של צפיות עצמיות, של העולם מצפה ממך שאתה צריך לעמוד בהם, ולפעמים זה כזה- "אחי שחרר", גם אם חרא לך עכשיו, מעולה שחרא לך עכשיו, ככה זה צריך להיות.

והיו לך רגעים כאלה בעבודה על האלבום?
עם האלבום הזה היו לי תלאות ומכשולים, שהיחידה שתבין אותי בעולם זו אביגיל, שעברה איתי את האפס אנד דאון של החיים. זה היה סביב תהליך היצירה וגם חוסר הנסיון בלעשות אלבום כזה. חוסר ידע, בלהגיד 'אני רוצה שזה יהיה וזה יהיה'. ידעתי להגיד שאני אביא אנשים שיתארחו באלבום על הפקות שלי. ידעתי ליצור את השיר ולהגיד אני צריך את הסנר הזה פה ואת הקיק הזה פה. זה הפלואו עבודה והשפה הטבעית שלי.

אבל אני חושב שכל מה שעברתי בחיים סביב האלבום וכל הצפיות ששמתי על עצמי, זה מה שהרס לי את החוויה של להוציא את האלבום ולעשות את זה מהר. כי בדוגרי, כל השירים הוקלטו באוגוסט של 2015, השירים היו מוכנים ואני אמרתי לעצמי שהאלבום הזה הוא אלבום חורף, לא משנה מה. הכנסתי את עצמי ללופ הזה והלחצתי את עצמי, עד שבאיזשהו שלב, אני קולט שהשירים לא ממוקססים, לא במאסטרינג ואני חייב להוציא את זה בחורף. הגיע החורף וזה לא קורה. כבר ספטמבר ואוקטובר ואני עושה הופעות עם נצ'י ועושה עוד מלא דברים. איך אני אוציא ת'אלבום?

שמתי על עצמי צפיות ממש גבוהות וזה בסדר, אבל תהיה גם ריאלי עם העולם וכשהעולם ריאלי איתך אל תהיה תינוק ותגיד 'לא אני לא מאמין!', כי זה מה שאני הייתי בעצם, סתם תינוק מגודל שאומר 'אם זה לא יצא חורף אני אכזבתי את עצמי, את העולם'. יצא מצב שהאלבום שוכב במחשב שלי ואני סתם מתעסק בדכדוכים עם עצמי. האלבום נדחה חודשים. שמתי אותו במיקסים שזה גם לקח זמן. אבל לא לקחתי בפרופורציות דברים, זה שיעור מה זה חשוב שלמדתי לאלבום הבא.

איך אתה מסתדר עם הנפש העצובה, דכאונית, רגישה בימים כאלה עמוסים לקראת ההופעה?
היא בהשתק כרגע. האופי הזה נותן דחיפות כאלה של 'מה אתה עושה? אין לשום דבר משמעות', אבל אני מנסה לחיות את הרגע. בגלל שאני כל כך עסוק ויש לי מלא מה לעשות, אז זה לא נותן לי להכנס למקום הזה.

וכשאתה על הבמה?
כשאני על הבמה אין שם מקום לדבר הזה בכלל. זה מת. זה לא קיים בשום צורה לא משנה מה ואיך. אני עולה על הבמה וכל הנסיגות הנפשיות, כל הספקות, הכל יורד. שם אני הצורה הכי טבעית של הבטחון שלי. של הצד החזק הזה. כשאני על הבמה אני פחות מרוסן.

מחכה לשנייה שישחררו ממך את הרסן של לדבר כמו שצריך לאנשים, של להעמיד פנים של סבבה, מנומס וחמוד, של מבין או יודע איך להתמודד או בוגר. כשאני על הבמה הכל ההיפך. אני יכול להיות ילד, לרמוס אנשים, להיות בתוך החוויה של זה קורה. והכל כיף ומדהים ואין גבולות כרגע לא משנה מה יהיה.

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2018-11-21

    ForesTT משיקים אלבום בכורה

    22:00 בארבי, תל אביב

  • אלון אולארצ'יק במופע חדש

    22:00 זאפה תל אביב

  • טל גבעמיר במופע להקה

    21:00 נוקטורנו, ירושלים

  • רוני פיטרסון ושליחי הבלוז

    20:30 האזור, תל אביב

  • 2018-11-22

    שולי רנד – בכורה לאלבום החדש

    21:00 המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *