מחלה חדשה נולדה בישראל: גנבת

גנבת בהופעה בטיילור מייד (צילום: רז ליפשיץ)

07/07/2017

עלי שנקר

מחלה חדשה נולדה בישראל: גנבת

אחרי 7 שנות פעילות, חברי "גנבת" מוציאים אלבום בכורה, "זה גרוב". ב-15.7 הם יעלו לבמת הבסקולה למופע השקה של האלבום. רגע לפני המעמד החגיגי, הושבנו את חברי ההרכב לענות על שאלותינו. אז איך עושה גנבת?

"גנבת" הוא הרכב Fאנק-גרוב בעברית עם 9 חברים: זמרת אחת (כנרת הנדלס), ארבעה נגני רית'ם סקשן (נעם טמיר, ניצן צפרוני, בראל עובד, אור הגר) וארבעה נשפנים (גיא כהן, אנסטסיה בוגוסלבסקיה, אריאל לייקין, יובל פלג).

אחרי 7 שנות פעילות והופעות ברחבי הארץ, הם מוציאים את אלבום הבכורה שלהם, "זה גרוב", שהופק על ידי אייל מזיג. האלבום אמנם עוסק בתחלואות החברה הישראלית, אבל הוא לא יגרום לכם לשקוע אלא לרקוד.

ספרו קצת על עצמכם. מי אתם? איך נוצר החיבור ביניכם?
נעם טמיר: ניצן צפרוני (גיטרה) ואני (בס) גדלנו באותו רחוב בהוד השרון, אבל לא הכרנו עד שנפגשנו במגמת המוסיקה בתיכון "הדרים". החיבור היה מידי. נתבקשנו לנגן ביחד קטע מורכב ומשעמם, ומהר מאוד הבנו מה אנחנו באמת רוצים לנגן. משם הכל התחיל להתניע. הלהקה התחילה להבנות במשך מספר שנים בשיטת "חבר מביא חבר" וככה גילינו את גיא כהן (סקסופון) שאיתנו עד היום. בנוסף לשלושתנו יש בלהקה עוד שישה חברים. התוספת האחרונה ללהקה היא הזמרת כנרת הנדלס (יוצאת דה ווייס) שהצטרפה אלינו להופעות לאחר הקלטת האלבום.

מה הסיפור מאחורי השם "גנבת"?
בתחילת הדרך תהינו איך אין מינוח עברי ל"גרוב", והגענו למסקנה שהמילה הכי קרובה היא "גנֵבָה".

גנבת – מלשון מחלת הגרוב (משקל קַטֶלֶת למהדרין). שקלנו לשנות ל"גַנֳבָה" בעקבות מירי רגב אבל זנחנו את הרעיון מהר.

החיבור עם אייל מזיג, מפיק האלבום, הוא ברור מאוד – גרוב והכל, אבל איך הוא נוצר?
פנינו אליו, והוא הגיע לצפות בחזרה שלאחריה הוא נתן לנו המון חומר למחשבה. הבנו שלהפיק אלבום זה לא עסק זול בכלל אז יצאנו לקמפיין הדסטארט בשביל להשיג חלק מהכסף. כשהקמפיין נגמר, בהצלחה, הגענו לאייל והתחלנו לעבוד.

מה לקחתם איתכם ממנו?
היינו קלולסים לחלוטין בתחילת העבודה ואייל הסביר לנו מהר מאוד איך להפריד בין עיקר לטפל, פיתח לנו חשיבה עיבודית מתקדמת יותר, איך לשים את השיר במרכז ואיך לאלף, מוסיקלית, מפלצת עם תשעה ראשים.

אז אחרי שהכרנו, הגיע הזמן לשאלות ברוח שירי האלבום. מהן ההשפעות הגרוביות שלכם?
וואו. אי אפשר לענות בלי לציין את כל מי שהרקיד קהל מתישהו. רשימה חלקית – Parliament-Funkadelic, ג'יימס בראון, דרך פרינס ומייקל ועד ג'אמירוקוואי. כמובן שבארץ יש את הדג נחש והדורבנים שדי "גידלו" אותנו.

<על תנועה וריצה - נדמה שהחיים בעידן הדיגיטלי רצים בקצב היסטרי. איפה זה תופס אתכם? איך אתם מתמודדים עם הריצה האינסופית הזו?
בזמן האחרון שמנו לב שהלהקה קיימת בצורה רשמית 7 שנים. אנחנו רואים לידנו איך להקות קמות ונופלות בקצב מסחרר ואנחנו מוצאים שזה הולך ונהיה יותר ויותר קשה להחזיק להקה מתפקדת בעידן האינסטנט, כשכל להקה שקיימת כמה חודשים כבר צריכה לספק חומרים לפייסבוק/יוטיוב. העובדה שהצלחנו להוציא אלבום בכורה אחרי כל כך הרבה זמן בלי להרוג אחד את השני (למרות שהיינו מאוד קרובים לזה כמה וכמה פעמים), נותנת לנו עוד כוחות להמשיך.

יצאנו לרקוד – או, על מוסיקה וחיבור בין אנשים: מה המקום של המוסיקה בחברה מבחינתכם?
הקמנו את גנבת מסיבה אחת ברורה – אנחנו רוצים לראות מול העיניים כמה שיותר אנשים רוקדים וחווים חוויה משותפת ביחד. יש משהו במוסיקה מרקידה שמשחרר אנשים ומנטרל ציניות. כשזה קורה בהופעה – אין אושר יותר גדול מזה.

שלמה ארצי – בואו נדבר על זה….
זה בסדר, שלמה ארצי מדבר מספיק בשביל כולנו.

וברצינות, מבחינתנו שלמה ארצי הוא בכלל לא נושא השיר. הוא סמל למשהו גדול יותר ששמנו לב שקורה סביבנו בכל מה שנוגע לבחירות של אנשים על החיים שלהם. חוץ מזה שאייל מזיג (שהוא גם הבסיסט של ארצי) שמע את השיר וצחק ממש אז הכל קול…

יש מאין – למוסיקה יש מקום בהנעה לפעולה וליצירת שינוי?
בוב מארלי הצליח לעצור את מלחמת האזרחים בג'מייקה בשנות ה70 באמצעות מוסיקה. האם מוסיקה יכולה לייצר שינוי? כנראה שכן. האם אנחנו נצליח לשנות משהו? שאלה טובה, אבל בטוח שאנחנו מנסים…

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו
  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *