רעש מציג: כוח גיטרה עם ארז נץ

ארז נץ. צילום: אלה מאירוביץ'

26/12/2018

יעל ניסקי

רעש מציג: כוח גיטרה עם ארז נץ

בשיחה גלויה, ארז נץ מספר לנו על גיטרות, מוסיקה והחיים שביניהם, וחותם את העונה השניה של 'כוח גיטרה' עם תובנות מרתקות. הידע והניסיון שלו יוצרים מאגר בלתי נדלה של אוצרות שבהחלט לא מספיק לכתבה אחת. כתבה: יעל ניסקי

ארז נץ התחיל את דרכו כילד פלא, כשהוזמן לנגן עם הגיטרה שלו על הבמות כבר בגיל 16. בלי לדעת לקרוא תווים, כשהוא לומד ומשנן את המנגינות בראשו ולעולם לא קורא אותן מהדף, הוא ליווה באולפנים ובבמות את האמנים המובילים, נכסי צאן הברזל של המוסיקה הישראלית, בהם שלום חנוך, דני סנדרסון, יהודית רביץ, קורין אלאל, מתי כספי ועוד. עם זיכרון פנומנלי וכישרון יוצא דופן, עיצב נץ יחד איתם באצבעותיו את הצליל הייחודי של הרוק הישראלי.

מי אני? במשפט אחד.
אני אדם שבסך הכל רוצה את הפשטות בחיים – גיטרה, משפחה, בריאות ואהבה. יש לי תקווה שלכולם בעולם יהיה מימוש עצמי, דבר שבעיני יביא לפיוס ולהעדר מרירות.

עמדתי על הקצה עשרות פעמים ושום דבר לא היה פשוט בחיים שלי. לא עשיתי דברים מהמקומות הנוחים, אבל הקושי והקלות הולכים יחד כמו העצב והשמחה. יש לי אישה וארבעה ילדים (בני 32, 25, 11, 7.5 י.נ) ואני יכול לומר שכל הקריירה שלי באה מהלב ופחות מהראש. עשיתי החלטות הרפתקניות שלא תמיד צלחו בבנק, אבל צלחו את הדרך שלי. הדרך שעברתי היא כולה שיעור אחד גדול שמתנקז לכאן ולעכשיו ולאהבה שאני מקבל כיום מהקהל.

מתי התחלת ללמוד מוסיקה ומה היה הכלי הראשון שלך?
לא למדתי מוסיקה. זמן השהיה שלי אצל מורים למוסיקה כלל שני שיעורי אקורדיון כשהייתי בן 8.

צפו בתיעוד: ארז נץ מאלתר על פלייבק של בי בי קינג ונותן הדגמות על חשיבות השליטה ביד ימין

איך החלטת על גיטרה ולמה?
לא החלטתי עליה, היא החליטה עלי. לפעמים אני מרגיש שהיתה התערבות מיסטית בהחלטה.

כשהגעתי לגיל 11 אבא שלי זכה בגיטרה בהגרלה מיוחדת שהתקיימה בעיר רחובות בה התגוררנו. הפרס הגדול היה מכונית, אבל כמובן חלק זכו בטוסטר, חלק בכדורסל. אלוהים התערב בקריירה שלי, כנראה היה לו חשוב שאני אהיה גיטריסט, כי אנחנו זכינו בגיטרה אקוסטית אדומה עם מיתרי מתכת. אבי כמובן התבאס מכך שזכה בגיטרה ובחוסר שביעות רצון שם אותה בפינה. גם אני לא התלהבתי במיוחד. שיחקתי בה קצת, אחרי כמה ימים נקרע בה מיתר ועזבתי אותה.

ואז אלוהים שוב התערב. חטפתי שפעת ושכבתי בבית עם 40 מעלות חום. ההורים יצאו לעבודה ואילו אני נשארתי בבית משועמם. צריך לזכור שמדובר בשנות השישים – לא היתה טלויזיה, לא היה אינטרנט כמובן. מתוך שעמום לקחתי את הגיטרה והתחלת שוב לשחק איתה. גיליתי שכשאני מזיז את האצבע ממקום למקום על גבי המיתר הצליל משתנה. עבדתי על מיתר אחד עד שלמדתי את כל הצלילים בו והמשכתי למיתר הבא. עד שאמא שלי חזרה הביתה בצהריים כבר ידעתי לנגן כמה שירים בלי הדרכה, בהם 'ירושלים של זהב' ועוד מספר שירים מוכרים מהמיינסטרים. לצערי כעבור כמה ימים נקרעו עוד מיתרים בגיטרה ונותרתי עם שני מיתרים בלבד, דבר שאילץ אותי להפסיק לנגן. רחובות היתה עיר של איכרים, לא היה בה שום מקום או בית עסק שניתן להחליף בו מיתרים.

אחרי שנקרעו המיתרים בגיטרה הראשונה שלי, נותרתי בעצם בלי פתרון עד שהגיעה לעיר משפחה של עולים חדשים מארצות הברית, חוקרים שהגיעו לעבוד במכון ויצמן על מנת לתרום למדינה. זו היתה משפחת בגד-דוב. נתקלתי בבן שלהם, גבי, בשומר הצעיר והתחלנו להתעניין בתחביבים זה של זה. כשסיפרתי לו, או יותר נכון המצאתי לו, שאני מנגן בגיטרה, הוא הגיע אליי עם גיטרה מפוארת מארצות הברית, החליף את המיתרים בגיטרה שלי ולימד אותי את האקורדים הראשונים. משם עפתי קדימה. אגב, למדתי רק אקורדים מגבי. אני עד היום לא יודע תווים ומנגן רק משמיעה. גבי ואני עד היום חברים.

איזה מוסיקה שמעת בבית במהלך הילדות ולאיזה כיוון התפתחת עם ההתבגרות?
אצל משפחת בגד-דוב שהזכרתי קודם לכן נחשפתי למוסיקה אמריקאית שלא הייתי נחשף אליה בשום דרך אחרת. לצערי אמי היתה חולת סרטן, ובילתה זמן רב בבית חולים, כך שביליתי אצלם די הרבה. ההאזנה אצל משפחת בגד-דוב למוסיקה חדשה שעוד לא הגיעה לרדיו אפילו, הצילה את חיי. היום כשאני מנגן בחו"ל בטוחים שאני אמריקאי, כי המוסיקה האמריקאית טבועה עמוק בילדות שלי.

אצלי בבית לא היו תקליטים מחו"ל. המוסיקה הכי מודרנית היתה אריק איינשטיין ויהורם גאון. בלוז הוא לא חלק מהתרבות שלנו בישראל. רובנו לא גדל על רוקנ'רול, בלוז או בוגי-ווגי. זאת הסיבה, אגב, שאני אומר לכל התלמידים שלי להאזין כל יום לפחות לחצי שעה של בלוז לפני השינה.

כמובן שבהמשך שמעתי גם הרבה מוסיקה ישראלית כמו שלום חנוך, אריק איינשטיין, אחרית הימים, דני סנדרסון וכוורת. נדחפתי להופעות של להקות הקצב כמו העכבישים והצ'רצ'ילים. פתאום ראיתי בהופעות אנשים עם שיער ארוך והם מאד הרשימו אותי לעומת אנשי השכונה, האיכרים והכדורגלנים של רחובות. משם התחלתי להתמקצע יותר ולשמוע גם ג'ימי הנדריקס וג'ימי פייג', וזה מאד השפיע על הנגינה שלי. האזנתי להם, ניסיתי לנגן את השירים שלהם משמיעה ומכל אחד למדתי משהו.

היו בני משפחה נוספים שניגנו בבית? מוסיקאים?
בילדותי לא. אמא שלי היתה זמרת נהדרת אבל בישלה כל הזמן. סבא שלי, שנולד בקווקז, לא הסכים שתשיר. בבגרותי, כשעזבתי את בית ההורים, אחותי יפעת נץ התחילה לנגן גיטרה באס, הקימה את להקת המכשפות המיתולוגית והיא מוסיקאית מקצועית עד היום הזה.

מתי הרגשת שאתה יכול לקרוא לעצמך גיטריסט מקצועי?
בגיל 16 כבר לקחו אותי לנגן בהופעות כגיטריסט ושילמו לי. עבדתי בחנות לגיטרות ומוסיקה בתל אביב, שם כולם קנו מיתרים ומפרטים. פתאום שמו לב איך אני מנגן והתחילו להתיחס אלי כמו סוג של 'ילד פלא' או וירטואוז. ככל שהכירו אותי יותר ודיברו עליי, התחילו להזמין אותי להופעות. ההופעות הראשונות שלי היו בלהקות חתונות, להקות קצב וכדומה. נסעתי וניגנתי בכל הארץ. בגיל 16 נתנו לנו דיל של שבוע שלם באילת כדי לנגן במלון הכי מפואר בעיר. הנגינה עם מבוגרים ממני וההכרות עם חיי הלילה תרמו הרבה לעיצוב האישיות שלי. זה היה חוויתי ונפלא והכין אותי לחיים.

אחרי השחרור מהצבא נסעתי להולנד לשנה (נבחר באודישנים להשתתף בלהקת Earth & Fire י.נ) ולאחר מכן התחילו לחטוף אותי להרכבים רציניים יותר.

ההפקה הרצינית הראשונה שלי היתה למופע הסולו הראשון של דני סנדרסון. הייתי גיטריסט סולו בהופעה שלו וזאת היתה התרגשות אדירה לנגן עם האליל שלי. בהמשך ניגנתי עם כל אלילי. בגיל 27 שלום חנוך לקח אותי לסיבוב ההופעות של 'מחכים למשיח', ניגנתי ליהודית רביץ ב'באה מאהבה', לגידי גוב ב'דרך ארץ', שם הייתי גם מעבד, ניגנתי לריקי גל ב'נערת רוק' ובאלבום של קורין אלאל 'אנטארטיקה', ובהפקות רבות נוספות של שלום חנוך, נורית גלרון, מתי כספי ועוד.

ארז נץ. צילום: אלה מאירוביץ'

איזה מוסיקה אתה שומע היום? מהארץ ומחו"ל.
מוסיקה קלאסית, מוסיקת עולם, בלוז, קצת ג'אז, מוסיקה ערבית ופקיסטנית. בארבע השנים האחרונות אני שומע הרבה מוסיקה גיאורגית, אזרבייג'נית וקווקזית כדי להתחבר לשורשים. לא שמענו את המוסיקה הזאת אצלנו בבית כל הזמן מפני שסבא, שהצליח מאד בתחילת חייו בארץ ישראל, היה גיבור מלחמה ולאחר מכן איש עסקים, התרחק מהעדה שלו.

במוסיקה אין לי חוקים. בעיני, אין מוסיקה לא טובה, יש מוסיקה שלא עושים אותה טוב. המוסיקה לא מקוטלגת אצלי, אני מאזין לה אם אני אוהב אותה.

איזה מוסיקה אתה הכי אוהב לנגן כשאתה לבד?
בלילות, האושר שלי הוא לנגן את מה שאני אוהב בלי קהל. לפעמים אני אפילו מרגיש שזהו גיטריסט אחר שמנגן ולא אני. הכל יותר טבעי, משוחרר, חופשי ובלי גבולות. כשאני לבד, אלו הרגעים שאני הכי משוחרר כי לא איכפת לי כל כך אם אני עושה טעות פה ושם, ואני מרשה לעצמי להיות לא צפוי ולא מתוכנן. בהופעות אני יותר ב'קונטרול'. אחרי הכל, אני מנגן משמיעה. לא למדתי תווים, כך שמאז ומתמיד אני צריך לזכור הופעה של שעתיים בראש בצורה מדויקת. אני חייב לשמור על מסגרת קפדנית. אבל, גם בהופעות אני מידי פעם משחרר ומתנתק כמובן.

מה היה לך הכי קשה ללמוד כגיטריסט, ואיך התגברת על כך? – בבקשה טיפים! אנחנו מנסים לעזור לאנשים 🙂
כמו שסיפרתי קודם, אני לומד לנגן רק משמיעה ומנגן מהזיכרון. אני לא קורא תווים מהדף, לכן נראה לי שאני מתאמץ יותר. לאורך השנים פיתחתי יכולת טובה של זיכרון. כשאני מנגן רוק ובלוז אני גם יכול לנחש מה יהיה הצליל הבא, אני מאלתר ומשנה.

לאיזה אמן/ים היתה את ההשפעה הכי גדולה עליך, ולמה?
ג'ימי פייג', ריצ'י בלקמור, ג'ימי הנדריקס, מייק בלומפילד, ג'ון מקלפלין ואריק קלפטון. פה בישראל – דני סנדרסון. מכל אחד מהם הושפעתי בדרך אחרת. לדוגמה, דני סנדרסון הוא נגן בלוז יהודי שמנגן סטייל בלוז מינורי ומאד אמריקאי. גם כשהוא מנגן הנדריקס זה נשמע פצצה. הוא באמת גדל על זה, אין פה בעית אמינות. לעומתו, ג'ון מקלפלין מזכיר את העובדה שיש אפשות לנגן מהר, עם טכניקה. גיליתי בשלב מסוים שזאת לא בעיה בשבילי ולמדתי את הסגנון הזה. כשבא לי, אני מנגן מהר.

באיזו גיטרה אתה הכי אוהב לנגן?
יש לי 15 גיטרות. אפשר לומר שאני אוהב כל גיטרה שיש עליה מיתרים מכוונים, אבל יש לי משיכה לגיטרות ישנות ועתיקות יותר. העץ מתיישן ומתייבש והצליל הופך עמוק יותר, שונה. הגיטרה הראשונה המקצועית שלי היא גיבסון לס פול שנת 72' ואני קשור אליה. אני עף איתה למקומות מאד מסוימים. על הפנדר סטראטוקסטר 66' שלי אני עף למקומות אחרים.

על מה אתה עובד עכשיו?
בימים אלה אני עובד בעיקר על קידום המופע שלי "שאלחו" שמתקיים ב- 28.12 בזאפה תל אביב. אני מארח במופע הזה את פיטר רוט ויהודה קיסר. "שאלחו" הוא מופע שרץ בהצלחה כבר שנה ואני מאושר מההיענות של הקהל. אני עושה לו עכשיו "פורמט קטן" כדי שאוכל להיכנס להופעות גם במקומות קטנים. אני מתכנן הוצאת סינגל שקשור למופע. מעבר לזה, הקמתי להקה (סודית וניסיונית) שתיכנס להקלטות ב- 10.1.19 ואני שותף גם לפרויקט אלקטרוני.

מה היית אומר לילד שהתחיל עכשיו ללמוד גיטרה?
הרבה ילדים הולכים ללמוד גיטרה. על כל 100 ילדים כאלה יש אחד שפוגע לי בלב, והוא זה שבדרך כלל הופך להיות מוסיקאי. אני מאחל לכל מי ש'נדבק במחלה' של הגיטרה שייהנה מהמסע, כי זהו מסע מופלא שבו הוא לא יהיה בודד גם אם יהיה לבד, כי יש לו את הגיטרה. כשאני מבואס, אני הולך לגיטרה, מפרק אותה במשך 20 דקות ויוצא מפוייס יותר.

מעבר לזה, חשוב לקחת בהומור רגעי משבר ולהיות חרוץ ועינייני, כי בסופו של דבר צריך לפרנס משפחה וילדים. מוסיקאי, כשרוני ככל שיהיה, אם יישב בבית ולא יפעל על מנת לקדם את עצמו ולהביא פרנסה, יישאר במקום. לעומת זאת, מוסיקאי אנדרדוג, שילחם על מקומו ויהיה חרוץ, יצליח.

**

הקליפ צולם במתחם חדרי החזרות ז'אן ז'ק בתל אביב.

עורכי הסדרה: יעל ניסקי, אורי נוי | צילום סטילס: אלה מאירוביץ' | צילום וידאו: אלה מאירוביץ', שרון עובדיה | עריכת וידאו – עורכת וידאו: מורן לוי, עורך אחראי: אלון לוין

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2019-03-26

    מייק שינודה בישראל

    21:30 האנגר 11, תל אביב

  • נויה סול משיקה אלבום חדש

    22:30 כולי עלמא, תל אביב

  • 2019-03-27

    אביחי הולנדר משיק סינגל חדש

    21:30 האזור, תל אביב

  • רוויה רייש משיקה קליפ חדש

    22:00 הודנא בר, תל אביב

  • 2019-03-28

    Bayonne בישראל

    21:30 פסאז', תל אביב

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *