מגזין רעש ומכללת BPM מציגים: חשיפה ראשונה עם ברה

צילום: ברה

16/04/2018

דניאל סלגניק

מגזין רעש ומכללת BPM מציגים: חשיפה ראשונה עם ברה

"חשיפה ראשונה" היא סדרת כתבות שבה נחשוף ונראיין מוסיקאים בוגרי מסלול זמר-יוצר של מכללת BPM,

רגע לפני שהם עוזבים את המכללה ויוצאים לדרך עצמאית. בואו להכיר את ברה.

פעם היה רק קול.

עוד לפני הקליפים ב-MTV, לפני ברונו מארס ו-PSY ביוטיוב, לפני כוורת בערוץ 1, לפני הויז'ואל. פעם היית פותח את הרדיו ושומע מוסיקה, בדרך כלל בלי לחבר פנים לשיר. היית מקשיב למילים באופן אקטיבי, היית מנגן את הלחן בראש שלך – ואם היית נתפס, זה לא היה בגלל התלבושות של ליידי גאגא, לא בגלל האפרו של הנדריקס ולא בגלל המראה הג'מייקני הלבן של איימי וויינהאוס – זה היה כי שמעת את השיר בדיוק כמו שהוא נכתב, והרגש בך היה נתפס עליו או נותן לו לעבור על ידך.

מעט מאוד אמנים עדיין דוגלים בלפעול בדרך הזו. "ברה" היא אחת מהם. ברה (שם במה) היא האמנית הראשונה שהתראיינה למגזין וביקשה שלא לחשוף את פרטיה האישיים. היא בת 29, עובדת בתעשיית הקולנוע והשנה היא מסיימת מסלול זמר-יוצר במכללת BPM.

צפו בבכורה בקליפ BPM@NIGHT לשירה של ברה "עגילים של שלג"

אז איך הגעת למוסיקה?
האמת שזה לא כזה מורכב. בגדול, לא עסקתי במוסיקה לפני כן והחלטתי ללכת ללמוד מוסיקה ב-BPM כדי לנסות משהו אחר, נטו בשביל עצמי. לפני כן למדתי קולנוע וטלוויזיה, וכיום אני עוסקת בצילום ותאורה. התאורה בסרטון בנויה בדרך שלא חושפת אותי, וזה משהו שאני הבאתי מהעולם שלי.

ולמה באמת האנונימיות?
יכול מאוד להיות שזה התחיל ממקום של חוסר ביטחון, או חוסר רצון להיחשף לקהל, כי אני לא באמת בן אדם של במה – אני פחות פרפורמרית ויותר כותבת שירים. מבחינתי, שאנשים אחרים יבצעו אותם. אחד החלומות שלי הוא שמוסיקאים ייקחו את השירים שלי אליהם ויבצעו אותם.

בואי נדבר רגע על השיר "עגילים של שלג". השיר נורא כנה ופגיע – את חושבת שהעניין שלא לחשוף את עצמך, זה מה שמאפשר לך לכתוב ככה?
במאה אחוז. לגמרי. זה מאוד מאפשר ומשחרר מהבחינה הזאת.

את בת 29, שזה לא גיל שבדרך כלל מתחילים בו משהו גדול כמו מוסיקה. זה משהו שהתבשל אצלך? שישב לך בחלק האחורי של הראש וידעת שתעשי או שיום אחד פשוט קמת ואמרת בואי ננסה משהו חדש?
קצת משניהם, זה יותר משהו שהחלטתי שאני פשוט רוצה לעשות. הייתה נגיעה מסוימת, בעיקר דרך הקולנוע, ליצור קליפים, לייב סשנים לאמנים, ואפילו ליצור מוסיקה לסרטים שכתבתי.

וכל העניין הזה של להקליט הופעות, לייב סשנים. מצאת את עצמך מסתכלת על מוסיקאים, ורוצה לעמוד במקומם?
דווקא תמיד זה התלווה בתחושה של "הלוואי והייתי מסוגלת לעשות את זה".

אבל ידעת שאת יודעת לכתוב ולנגן, אז למה לא?
באמת שלא. תמיד הייתי אומרת שאני לא הייתי מאזינה למוסיקה שלי אם הייתי אדם מבחוץ. אמרתי לעצמי שאם מישהי כמוני עכשיו הייתה עולה על הבמה ואני הייתי אדם בקהל, לא הייתי מתעניינת בעצמי. אז לא הרגשתי שיש לי מה לומר, או שיש מי שירצה להקשיב.

בואי נדבר רגע על הבמה. יש אנשים שאוהבים להופיע, שזה כמו תרפיה בשבילם. יש אנשים שצריכים את האישור, האהבה מהקהל. ויש את האמן הטהור – שרק רוצה שהמוסיקה שלו תצא החוצה לשם המוסיקה עצמה. איפה את על הסקאלה?
תראה, הופעות זה משהו שלא משך אותי בכלל, אבל מהרגע שהתחלנו להתעסק בזה ב-BPM, זה הצית בי להבה שלא ידעתי שקיימת, איזו אנרגיה משוגעת כזאת שלא הכרתי בעצמי. אז אני לא פוסלת את זה, אבל אני לא יודעת מה אני אעשה עם זה בהמשך. אני צריכה להתבשל על זה. כרגע, אני עושה את המוסיקה בשבילי. יש לי את הדברים שאני מוציאה על הדף, כי יש בי את הצורך להוציא אותם. ואם יש על הדרך מישהו שמתחבר לזה – מדהים מבחינתי.

זה מצחיק, כי הלכת על מקצוע שמלכתחילה הפרנסה בו היא קשה – קולנוע. ואז אחרי שצברת ביטחון ומוניטין בעולם הזה, הפציע בך הרצון להיכנס לעולם המוסיקה, שהוא הפכפך באותה המידה. אולי את פשוט אוהבת לקחת סיכונים?
(צוחקת) דווקא באתי ממקום אחר. הלכתי ללמוד מוסיקה רק כדי להוציא את עצמי מהמעגליות של השגרה. לנסות משהו שונה. אולי קצת להוציא את עצמי ממקום של נוחות ולהגיע מקום של חוסר ביטחון, ודווקא שם להיכנס, כדי שזה ינער אותי, ולהטות את הכף יותר לכיוון הריאליזם, מאשר לכיוון חוסר הביטחון. אם ילך אז ילך, אם לא אז לא. לפחות ניסיתי. לא לתת לחששות לעצור אותי.

כשרואים מישהו לראשונה, יש לך דעה קדומה. כשאת בוחרת להעלים את עצמך ולהשאיר רק את המוסיקה, זה נעשה גם מהמקום של להעלים את הדעה הזו? לגרום למאזין להתייחס רק למוסיקה?
יש בזה אמת. אני מבינה שכולנו בני אדם, והמוח שלך אוטומטית הולך להתייחס לויזואליות לפני שהוא מגיע למוסיקה. ואני רוצה שאנשים יקשיבו יותר מכל דבר אחר. אבל זה לא איזה גימיק או משהו מבחינתי שנעשה לצורך הזה, האנונימיות מגיעה נטו ממקום של חוסר רצון לחשוף את עצמי כרגע. אולי זה ישתנה.

כרגע אנשים לא יודעים שאני עוסקת בזה בחיים שלי. גם אני לא בטוחה לגמרי במוסיקה כעתיד. אני יושבת בכיתה ב-BPM וחושבת לעצמי – "אני הולכת להתעסק בזה אחר כך במשרה מלאה?" – ואין לי תשובה. אז אם אני לא סגורה על עצמי, איך אני יכולה להוציא את זה החוצה לאנשים אחרים בחיים שלי? בעיניי, אם אתה עושה אמנות , אתה צריך להיות שלם עם עצמך. אז אני מנסה לעשות את זה לפני שאני יוצאת בהצהרות שאני מוסיקאית.


גם אם היא לא יוצאת בהצהרות, ברה היא מוסיקאית והיא יוצרת מוסיקה כנה וחשופה. ואולי זה מגיע מהמקום של חוסר היכולת לשפוט את מי שאנחנו לא רואים. אולי היא לא מנסה להיות מישהי אחרת, כי היא יודעת שהיא לא צריכה – מבחינתה, לעולם לא נדע מי היא גם ככה. אולי שם הקסם.

**

קליפ BPM@NIGHT צולם במסגרת פעילות קידום הסטודנטים והבוגרים של מכללת BPM הנהנים מקשר הדוק עם תעשיית המוסיקה.

צילום, סאונד ועריכה: ליאור אלון | עורכת הסדרה: יעל ניסקי

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2018-10-18

    ערב מחווה לדייויד בואי

    20:30 אוזןבר, תל אביב

  • להקת פאזה במופע מחווה למאיר בנאי

    22:00 הביט, חיפה

  • SARY משיקה אלבום חדש

    20:00 לבונטין 7, תל אביב

  • 2018-10-19

    ג'ירפות מארחים את בלקן ביט בוקס

    21:00 זאפה אמפי שוני

  • Volvo VSounds

    13:30 5 לוקיישנים בתל אביב

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *