מאחורי הפרגוד עם ימית הגר

ימית הגר. צילום: אורן גמפל

28/02/2019

דניאל סלגניק

מאחורי הפרגוד עם ימית הגר

לא תראו אותם על במות פסטיבלים או תשמעו אותם בגלגל"צ, אבל אין מוסיקאי אחד שלא מכיר אותם: אלו הם האנשים שבונים ומחזיקים את קהילת המוסיקאים הישראלית מאחורי הקלעים. כתבה ראשונה בסדרה

אם מישהו היה אומר לימית הגר לפני שבע שנים שהיא תנהל את רותם בר אור (האנג'לסי) והקולות הצפים, תלמד הפקת אירועים ב"רימון", תפיק את פסטיבל הבלוז בשדרות, תביא אמני בלוז בינלאומיים לארץ ותקים לראשונה חלל עבודה משותף בתל אביב לקהילת המוסיקאים הישראלית – היא הייתה אומרת לו שהוא לקח ממורפיוס את הגלולה הלא נכונה. לפני שבע שנים הגר עבדה בהייטק, ניהלה בלוג אוכל ובישלה ארוחות שף פרטיות על הגג של הבניין שלה ביפו. אז איך לעזאזל היא הגיעה להפקת פסטיבלי הבלוז הגדולים ביותר בהיסטוריית מדינת ישראל? מה הפך את הגר ממבקרת משחקי מחשב אפרורית לאחת מהדמויות המרכזיות בתעשיית המוסיקאים הישראלית ומפיקת הבלוז הגדולה בארץ? הכול התחיל כשלא היה לה הופעות ללכת אליהן.

"אתה רק צריך לשכנע אלף איש, זה הכול"

"חיפשתי הופעות של בלוז בארץ שאני אוהבת ולא היה", מספרת הגר, 40, "ואז חשבתי שאולי אני אארגן אחת כזו בעצמי. חשבתי ישר על רוברט בלפור, אמן בלוז שאני מאוד אוהבת. רק רציתי שהוא יבוא להופיע, לא באתי מהתחום בכלל של הפקה. היה זר לי לחלוטין. לא ידעתי איזה מועדון לבחור, שאלתי מה יש בתל אביב, איפה עושים הופעות, ואמרו לי "בארבי", אז הלכתי על זה. התייעצתי עם מוסיקאים ומפיקים. עשיתי את כל היח"צ בעצמי. למדתי הכול לבד משיחות ועצות עם אנשים, כולם עזרו והיו נורא חמודים. התקשורת נורא תמכה בתקופה הזו וכולם פרסמו. עשרה ימים לפני ההופעה, כל אלף הכרטיסים כבר נמכרו"

מה היה הקש ששבר את גב הגמל? מה גרם לך להתפטר מהעבודה וללכת פול טיים על הפקה?
"זה היה תהליך. אחרי רוברט בלפור עשיתי עוד איזה פרויקט או שניים בהפקת מופעים. הבאתי את K.M. Williams לארץ, שנתן פה כמה הופעות, וגם הקלטנו אותו לאלבום לייב בארץ וזה היה מדהים. ואז נסעתי למיסיסיפי להשיק את האלבום לייב. בהתחלה הורדתי יום אחד בעבודה בהייטק, ואז כבר הורדתי את השאר. הבנתי שכל הלב שלי היה במוסיקה, העבודה שלי הייתה נראית מיותרת פתאום וחסרת משמעות. מה שרציתי להתעסק בו זה ההופעות והבלוז. איך אומרים? הרבה מהמשחקים שביקרתי בהייטק היו פוקר. אז הנה, הרגשתי שהגיע הזמן לעשות אול אין"

מה התפקיד של מפיק בהופעה של אמן בינלאומי?
"אני יוצרת עם האמן קשר, אנחנו סוגרים את כל הפרטים ואז אני סוגרת את ההופעה בארץ, דואגת למכירות, לגרפיקה, לפרסום, ליחסי ציבור. לוקחת את האמן מהשדה, שמה אותו במלון, מלווה אותו לראיונות ברדיו. הכול. מפיק זה ככה – מהרגע שהמחשבה על ההופעה עולה עד שאני מחזירה אותו לשדה תעופה, אני עושה הכול"

איך את מחליטה איזה אמנים להביא לכאן?
"את מי שאני הכי אוהבת, זה ממש קל. בגלל שאני משוכנעת שזה מעולה אני יודעת שזה יעבוד."

יש שפונים ואמרת להם לא?
"כן. כי רוב הדברים הם לא הסגנון שלי."

איך את מוצאת קהל לדלתא בלוז הספציפי שאת אוהבת? זה לא סגנון מאוד נישתי?
"כשאתה כל כך נלהב מזה בעצמך, הכול הרבה יותר פשוט. אתה רק צריך להראות לאנשים את מה שאתה כבר יודע. גם בשביל בארבי, מה זה בארבי? אתה רק צריך לשכנע אלף איש, זה הכול"

רוברט בלפור בבארבי ; הפרויקט המוסיקלי הראשון של ימית הגר. צילום: רונן גולדמן

"למה דואגים לכלבים אבל לא לאמנים?"

להגר רקורד מרשים שהביא את בשורת הבלוז לעשרות אלפי אנשים בישראל. היא הפיקה את פסטיבל הבלוז בתל אביב (ויצרה אותו) חמש פעמים מאז שנת 2014. בנוסף, היא הפיקה את הפסטיבל הנגיש הראשון בארץ בשדרות, והשנה היא תפיק את השני במספר. היא הפיקה חמישים הופעות של אמני בלוז בינלאומיים בישראל, מתוכם שלושים הופעות של ג'רון "בליינד בוי" פקסטון ("עשינו הופעות בכל הארץ, אפילו במטולה". ממתי יש בלוז במטולה? "צריך לשכנע אנשים שזה הדבר הכי מדהים שהם שמעו"). הבייבי החדש שלה מוכר לכל מוסיקאי ברדיוס של חמישים קילומטרים מתל אביב: ה- "מיוזיק ספוט". לצד עיריית תל אביב, הגר לפני כחודשיים יצרה חממה ראשונה מסוגה למוסיקאים ואנשי התעשייה, כדי שכולם יוכלו להתמנגל ולעבוד יחד.

איך הרעיון למיוזיק ספוט נוצר?
"אתה צריך לדעת שתי עובדות כדי להבין איך: האחת, ישבתי עם רותם בר אור מהאנג'לסי על איזה גג, שתינו קפה, והוא אמר לי 'אם רק היה מקום שמוסיקאים יכולים לעבוד בו ביחד, דברים נפלאים היו יכולים לקרות'. השניה, שיש בתל אביב כרטיס 'דיגיתל' שאתה מקבל בו הנחות כתושב, יש כרטיס נוסף שנקרא 'דיגידוג' שבעלי כלבים מקבלים בו הנחות וכרטיס שלישי שנקרא 'דיגיטף' שהורים מקבלים בו הנחות.

פניתי לחברה שלי בעירייה, צלילית בן נבט, שמנהלת את אגף האמנויות שם, ושאלתי אותה למה אין כרטיס לאמנים? למה דואגים לכלבים אבל לא לאמנים? מפה לשם קבענו פגישה עם רותם ועם אנשים נוספים מהתעשייה בכלל בנושא כרטיס הטבות. חמש דקות לפני שהפגישה הסתיימה בכישלון, היא אמרה 'זה בטח לא יצליח, כמו החנות הזו שעומדת ריקה'. שאלתי אותה איזה חנות, היא אמרה שיש חלל של 40 מטר ברחוב יהודה הלוי, שאין לעירייה מה לעשות איתו והיא עומדת ריקה כבר שנה וחצי. אמרתי לה תביאי, אני אמצא מה לעשות איתו. הלכנו לשם לראות את המקום. הוא היה מחורב לגמרי. היה שם בטון ולכלוך. אמרתי לעצמי למה שלא נעשה כמו WeWork רק למוסיקאים? הרי אני יושבת לבד בבית כשאני עובדת, או בבית קפה. זה פתאום התחבר לי עם מה שרותם אמר. אז אמרו לי בסדר, קחי את החלל. הצקתי להם בעירייה כל יום עד שקנינו רהיטים, המקום נצבע, התקנו אינטרנט. עכשיו המקום כל כך התקדם שהוא מציע אפילו שירות בוקינג לאמנים לפי שעה"

מה הוא מציע?
"נתחיל מזה שעשינו ערב פתיחה חגיגית בנוכחות ראש העיר עם הופעה של רותם בר אור. במשך השבוע יש לנו פעילויות. יש מפגש של מוסיקאים עצמאיים, עשינו כבר ערב מפיקות תל אביביות, ערב של קבוצת "יחצינו לאן" (קבוצת פייסבוק המונה אלפי מוסיקאים עצמאיים), אני עשיתי שם הרצאה על לבנות תכניות עבודה. הכול זה בחינם. הרצאות מפי עו"ד על זכויות יוצרים. מגיעים בלוגרים, מפיקים, כתבים, עורכי מוסיקה, שדרנים. פשוט באים ויושבים ביחד, ועובדים."

מוסיקאים בסופו של דבר נמצאים באותה הקלחת, הם חווים תחרותיות מטורפת בענף. איך את מסבירה את הקסם של מיוזיק ספוט?
"אנשים אוהבים קהילתיות. אני חושבת שתחרות זה רק דבר אחד שאפשר להגיד על הקבוצה הזו של מוסיקאים ישראלים. הם צריכים אחד את השני בשיתופי פעולה. מישהו שומע על קיבוץ שהתחיל לתת הופעות בתשלום ומשתף את השאר, מישהו אחד הוא גרפיקאי ובשולחן אחר במקום מישהו צריך גרפיקאי. בסופו של דבר שיתופי הפעולה קורים ועוזרים לסגור הופעות. רוצה דוגמא? הייתה מישהי אחת במיוזיק ספוט שאמרה לי שהיא בחיים לא הופיעה במצפה רמון, שלוש שנים היא מנסה וכלום. בדיוק התקשרו אליי ממועדון הג'אז במצפה רמון ואמר לי שהבריזו להם. אז קישרתי ביניהם. עוד דוגמא? יום אחד נכנס עורך התרבות של עיתון מסוים ותופס מישהי לראיון. זה מדהים, דברים כאלה קורים שם כל הזמן. ממש לידנו יש את ה"כולי עלמא| ו"הלבונטין" שבאו לבקר. הכול קורה אצלנו וכולם באים להיות ביחד. אני לא מבינה איך מקום כזה לא היה קודם. יש הרבה אנשים שאומרים לי שהזמן במיוזיק ספוט הוא השעות הכי יעילות שלהם"

מה שיתוף הפעולה שאת הכי גאה בו שיצא משם?
"פסטיבל "ספוט בסלון" – פסטיבל הבתים ביפו (7-9 במרץ). הוא נולד שם, במיוזיק ספוט. זה 25 הופעות של מוסיקאים שמופיעים בבתים של עצמם ביפו. כל ההופעות הן חינמיות וגם הבירות והסיידר בחינם, בחסות בירה מכבי ועיריית תל אביב. מי לא יופיע שם – קובי פרחי של אורפנד לנד עושה הופעת מחווה של לאונרד כהן. גדי רונן יופיע עם קמה ורדי. שיתופי פעולה מאוד מעניינים. נטע ויינר ומוחמד מוגרבי מ'סיסטם עלי'. יש מוסיקאים מבוגרים וצעירים, יהודים וערבים, מאוד מגוון"

המיוזיק ספוט – חלל העבודה למוסיקאים. צילום: שרון עובדיה

"כולם מגיעים אליי ללא תכנית. בדרך כלל אחרי שהם הוציאו כבר עשרות אלפי שקלים"

מלבד הפקת פסטיבלים והקמת חממות למוסיקאים, הגר גם מייעצת בשנים האחרונות למוסיקאים ש"נתקעו" ומחפשים תכנית עבודה או דרך לתכנן את המסלול העתידי שלהם במקצוע. לצד אנשים כמו ברק וייס ונהדי לזר, הגר הפכה ליועצת מבוקשת בקרב מוסיקאים מתחילים בזכות התכנון הפרגמטי שהיא מקנה להם.

מהניסיון שלך, מה הדבר שמוסיקאים הכי נתקעים בו?
"שהם אומרים שהם לא יודעים מה לעשות. שהם לא יודעים להתמודד עם הבלאגן, עם העומס. הם אומרים "אני עושה הכול ולא קורה כלום, אז מה אני עושה לא בסדר?" צריך להבין, זה כמו כל עבודה אחרת. אתה צריך בסך הכול תכנית עבודה, שבתוך התכנית יש תכנון תקציב, שאתה לא מוציא סתם כסף עד שהוא נגמר. מתוך כל התכנית העבודה עם התקציב והיעדים, צריך לפרק את זה למלא משימות קטנות, ואז פשוט צריך לעשות את זה לפי הסדר. אני מסתכלת על מוסיקה כעל עסק לכל דבר. יש כסף שנכנס וכסף שיוצא, צריך לנהל אותו נכון ובשביל לנהל אותו נכון – צריך תכנית."

יש לך עצה למוסיקאים מתחילים?
"פשוט להופיע. זאת האמת, זה מה שאני חושבת. לדעתי צריך להופיע ולהיות בחוץ כמה שיותר, ולהתארח בהופעות של אחרים, וללכת לאיפה שמוסיקאים אחרים נמצאים בהם. אם יש במות פתוחות, כנסים של מוסיקאים, פשוט להסתובב בכל המקומות כדי להכיר את העולם הזה. מוסיקאים אומרים 'כן אבל איך אני יודע מי יכתוב עליי?', תעשה תחקיר, תראה איזה בלוגים מתאימים לך. צריך פשוט להתנהג כמו אנשים רציניים. זו מילת המפתח. אני חושבת שעקביות, התמדה ורצינות זה עיקר הדברים שצריך לדבוק בהם, אחרי מוסיקה נהדרת שזה מובן מאליו"

מה לדעתך שונה היום בשוק המוסיקה לעומת העשור הקודם?
"אני חושבת שזה מאוד קל להוציא מוסיקה היום. היום כל אחד יכול להקליט אלבום ממש מהר, ומה שקורה זה שהרבה מאוד אנשים מקליטים המון אלבומים, אבל לא הרבה אנשים משקיעים בלהוציא אותם החוצה בצורה שתגיע להרבה אוזניים. החלק הראשון של להקליט וליצור הוא נהדר אבל זה ממש לא נגמר שם, זה רק מתחיל. אני חושבת שהיום, לעומת פעם, אתה צריך להיות מנהל. זה לא אומר שאתה צריך לבצע את כל התפקידים. גם להיות אסטרטג, גם בוקר, גם פרסומאי, לא. אבל אתה כן צריך לנהל את העסק שלך. ואם אתה לא יודע לנהל אותו, אז תשלם למישהו ותקבל עזרה במה שאתה צריך. בלי תכנית אי אפשר לזוז מטר, ורוב המוסיקאים צועדים ככה. כולם מגיעים אליי ללא תכנית. בדרך כלל אחרי שהם הוציאו כבר עשרות אלפי שקלים על המוסיקה. מוסיקאי יכול להיעזר באחרים, וזה הדבר החשוב ביותר לזכור"

**

פסטיבל "ספוט בסלון" בהפקתה של ימית הגר יתקיים בתאריכים 7-9 במרץ בבתי אמנים ביפו.

"מיוזיק ספוט" פועל בימים א'-ה' בין השעות 09:00-18:00, וממוקם ברחוב יהודה הלוי 49, תל אביב. המקום פתוח לקהל הרחב ללא תשלום.

מוסיקאים המעוניינים להירשם לניוזלטר השבועי של ימית, מוזמנים לשלוח מייל לכתובת:yamitmotek@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2019-11-14

    אורי רונן והפולק סטונרס משיקים אלבום חדש

    20:00 אדמה, שדרות

  • 2019-11-17

    קאדנס משיקים אלבום בכורה

    22:00 זאפה, הרצליה

  • פלדי משיקים סינגל חדש

    22:30 לבונטין 7, תל אביב

  • 2019-11-19

    גל טבת משיק אלבום בכורה

    22:00 תיאטרון תמונע, תל אביב

  • 2019-12-16

    Hooverphonic בישראל

    22:00 בארבי, תל אביב

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *