מאחורי הפרגוד עם נהדי לזר

צילום: נהדי לזר

27/03/2019

דניאל סלגניק

מאחורי הפרגוד עם נהדי לזר

לא תראו אותם על במות פסטיבלים או תשמעו אותם בגלגל"צ אבל אין מוסיקאי אחד שלא מכיר אותם: אלו הם האנשים שבונים ומחזיקים את קהילת המוסיקאים הישראלית מאחורי הקלעים. כתבה שנייה בסדרה.

גילוי נאות: אני מכיר את נהדי לזר עוד הרבה לפני קיום הראיון שלפניכם. לפני שנתיים בערך, הייתי חבר בלהקת רוק מתגבשת, דארק לאגר (שם מוצלח יותר שמור במערכת) שגורלה נחרץ לפני כשנה אחרי הפקת חצי אלבום. אבל עוד בימים שתכננו לצאת לשליחות בת חצי שנה בחו"ל, עוד כשהיינו בטוחים שנהיה התשובה היהודית ל-"ארקטיק מנקיז" ונכבוש את אירופה כמו היטלר, או נפוליאון או רשת H&M, חיפשנו מדריך למסע שייתן לנו כמה טיפים כמו איך אומרים "את יפהפיה אבל אני לא מסוגל לדבר עם נשים שלא קרובות אליי משפחתית" בהולנדית או שיסביר לנו איפה מופיעים באירופה ואיך לעזאזל נוחתים נחיתה רכה ביבשת זרה לחלוטין.

אז ארגנתי פגישה עם נהדי, שבזמנו עוד נתן שיחות ייעוץ למוסיקאים מתחילים והוא ישב איתי ועם חברי הלהקה שלי במשך שלוש שעות. הוא הסביר לנו איך למתג את עצמנו, איך למצות את היתרונות שלנו, איך להרים את הראש מעל המים בארץ בה מוסיקאים נפוצים כמו שיני חלב בכנס של הרב מוטי אלון, איך מופיעים בחו"ל, איך עושים בוקינג, ובעיקרון – העביר לנו סמינר של שלוש שעות ששווה ערך לקורס אוניברסיטאי של "מוסיקאי למתחילים". הלהקה אמנם התפרקה מאז ועל המטוס לאירופה לא עלינו, אבל כך הכרתי את נהדי לזר – מוסיקאי ("The Raw Men Empire", "Gilliam", לעתים מתארח ב-"Blind Orchestra"), עורך וידאו ("ארץ נהדרת", "מאסטר שף", "האח הגדול" וכו'), אחת מהדמויות המוכרות בקרב קהילת המוסיקאים הישראלית וכמובן – אבי "הלזריה".

הלזריה – מרכז מידע למוסיקאים

"הלזריה" היא מאגר המידע הגדול ביותר שקיים כיום למוסיקאים. אתר "הלזריה" מאגד בתוכו מידע דינמי שמתעדכן על ידי המוסיקאים עצמם, בין אם זה מידע לגבי מועדוני הופעות בארץ, מאגר של אנשי היח"צ שעובדים עם מוסיקאים או מידע על הרשמה לפסטיבלי מוסיקה. היום ברגע שילד בן 17 עם אמביציות ודלקן שואל את חבריו ללהקה "איפה לעזאזל אפשר להופיע בישראל?", הם אומרים לו – "כנס ללזריה".

אז איך מה שנראה היום כל כך ברור מאליו, מאגר מידע ענק שעושה את החיים כל כך קלים לאלפי מוסיקאים, נולד?
"בכל הלהקות שהייתי בהן, איכשהו תמיד נדחפתי לעמדת הניהול בתור הבחור המסודר", מספר נהדי, "הדוגמא הטובה ביותר היא להקת The Raw Men Empire, להקה אמביציוזית בה כל אחד מאיתנו היה אדם עם דרייב מאוד חזק לעשות דברים ,בוקר אחד אמרנו בואו נטוס לחו"ל ונעשה סיבוב הופעות, אז עשינו טור מוצלח יחסית של 16 הופעות באירופה. אחרי שחזרנו מהטור פתאום קיבלתי פניות ממוסיקאים אחרים, ששאלו איך בכלל עושים סיבוב הופעות בחו"ל. בשל היותי הבחור המסודר והמאורגן, היו לי רשימות של כל המידע הרלוונטי, אז העברתי את זה הלאה. בשלב מסוים זה כבר הגיע מחברים מוסיקאים שביקשו עצה לזרים מוחלטים שפנו אליי. אמרתי לעצמי שכבר צריך לבנות דף נחיתה ולהנגיש את כל המידע הזה באינטרנט. מלבד זה, ראיתי שעלה גם צורך במקום כמו הלזריה בשיחות שקיימתי עם מוסיקאים שונים. בשיחות האלה פתאום התחלתי לגלות שהופעות בחו"ל זה קצה הקרחון"

מה זאת אומרת?
"למוסיקאים בארץ היה חסר ידע בהמון נושאים חיוניים. הייתי אומר למוסיקאים תשלחו קומוניקט לפאב, והיו שואלים אותי מה זה קומוניקט (למי שפונה לגגל מה זה קומוניקט, זו "הודעה לעיתונות" שאמן שולח לגורם חיצוני, כדי לקבוע הופעות, לפנות לאנשי תקשורת או סתם להרשים קרובי משפחה מבוגרים). משיחות שעוסקות באיך להופיע בחו"ל עברתי לעסוק בדברים מאוד בסיסיים – איך בכלל לעשות בוקינג, לא רק בחו"ל, איך לשווק את עצמך. ככה בעצם נולדה הלזריה, לעזור למוסיקאים בשיווק, בוקינג, יח"צ, אסטרטגיה, ולתת להם מקום לקבל את המידע שאני ובחלוף הזמן גם מוסיקאים אחרים אספו וצברו במהלך הקריירה שלהם"

נהדי לזר בהופעה (צילום: סומיר סונדר)

לזר בן ה-39 נולד בנהריה, ומספר כי עבר ברגע שיכל לתל אביב. הוא בילה מספר שנים במחלקת הפרומו של "קשת" כעורך וידאו, שם רכש לדבריו את רוב הניסיון והידע שלו בכל מה שנוגע לשיווק, וכיום עובד כפרילנסר. במקביל לעבודתו, כתב לזר במספר עיתונים (מבקר מוסיקה במעריב, כתב טורי אורח על מוסיקה ב"הארץ", עכבר העיר וטיים אאוט), ניגן במספר להקות ("אבל מוסיקה תמיד נשארה בגזרת האינדי, אף פעם לא לקחתי אותה למקום המקצועי") ואתם זוכרים את שיחת הייעוץ שהוא נתן לי ממש בסיפור בתחילת הכתבה? אז לא הייתי היחיד. בכלל, ייעוץ למוסיקאים הפך להיות למקצוע מבוקש וטרנדי בשנים האחרונות, בשל העובדה הפשוטה שלמוסיקאים מתחילים אין מדריך. אין לנו ייעוץ תעסוקתי. אין ציידי ראשים שמחפשים להקת בלוגראס שתופיע על במת הקוף באינדינגב. כשאתה מחליט להיות מוסיקאי, אתה זורק את עצמך לבריכה בלי לדעת לשחות. יש כאלה שלומדים תוך כדי בליעת מים, יש כאלה שמעדיפים לקפוץ עם מצופים. אחרי אינספור פגישות ייעוץ, החליט נהדי בסופו של דבר לתת לאנשים את הפריווילגיה ללמוד לשחות לבד.

"הרגשתי שהשוק נעשה מאוד רווי ביועצים מעולים, כמו ברק וייס, ימית הגר או איתמר ברנשטיין. אנשים עם המון ידע ומחויבות לתחום", הוא מספר, "אגב, שיחות ייעוץ – זה מעולה, ובטח שיש אנשים מעולים בתחום שכדאי להיעזר בהם, אבל זה לא צריך להיות הצעד הראשון של מוסיקאים, אלא הצעד המאה. תופיעו מול חמישה אנשים, תטעו תתבלבלו, ואז תגיעו לשיחת ייעוץ. הייתה לי פעם שיחת ייעוץ עם מוסיקאית שהלכה ככה: טוב תראי לי את דף הפייסבוק שלך, "אין לי דף פייסבוק", כמה אנשים הגיעו להופעה האחרונה שלך? "עוד לא עשיתי הופעות", תשמיעי לי את המוסיקה שלך, "עוד לא התחלתי להקליט". אז למה הגעת לשיחת ייעוץ? "כי אני לא רוצה לעשות טעויות". השיחה הזו הראתה לי עד כמה מוסיקאים נעשו משותקים כי הם מפחדים לעשות טעויות, וזה לדעתי אפקט שלילי שנוצר מטרנד שיחות הייעוץ. עוד לא הבנתי איך לפתור את זה, אז בינתיים אני מעדיף להשקיע את האנרגיות שלי במקום אחר"

למרות שהפסקת רשמית, אתה מן הסתם מקבל לא פנייה אחת ולא שתיים ממוסיקאים שמבקשים סיוע, הכוונה או ייעוץ. מהי השאלה הנפוצה ביותר?
"איך מביאים קהל ואיך מגיעים לתקשורת, ונותנים חשיפה למוסיקה"

ואיך עושים את זה? בכמה מילים
"אין פה דגם אחד שמתאים להכול. כל מוסיקאי והקהל שלו, כל מוסיקאי והגישה שלו לתקשורת. כל מוסיקאי ונקודות החוזק שלו שאיתם צריך ללכת. אין תעשו אלף בית ותצליחו, ומי שאומר שיש פשוט משקר"

בוא נדבר קצת על קהילת המוסיקאים. אתה אחד מהאנשים הראשונים שפעל במכוון או במשגה, לאגד את המוסיקאים לקהילה. היום אלפים מתאספים סביב דפים כמו "הלזריה" או קהילת "יחצינו לאן". מצד אחד למוסיקאים מתחילים יש נחיתה רכה, מצד שני יש אינפלציה של חבר'ה שמתחרים זה בזה באותו המקום. טוב, רע, דעתך?
"האינטרנט שינה את החוקים לטובה בתחום הזה. פתאום נעשה נורא קל למצוא אנשים דומה אליך שלא ידעת איך להגיע אליהם, שלא ידעת שהם קיימים. זה לא שאני או תהל קליין מ"יחצינו לאן" אמרנו יאללה, נקים קהילת מוסיקאים, עשינו משהו שהיה רלוונטי לעשייה שלנו ושל חברים שלנו וזה דיבר לעוד אנשים. תוך כדי תנועה הבנו, כל אחד בתורו, מה הוא עושה ולאן אפשר לכוון את הספינה. זה נפלא שזה מתאפשר תודות לפייסבוק. עם כל הבעיות שלה, היא בסופו של דבר פלטפורמה שמאפשרת חיבורים שבעבר לא היו מתאפשרים וככה נותנים יותר כוח לכל אחד. זה הצד החיובי של זה"

והשלילי?
"פעם היית מופיע עם להקה של חברים באיזה מרתף, אנשים אהבו, הגיעו, סיפרו לחברים, הגדילה הייתה אורגנית. היום כשאתה מתחיל, ואתה נכנס לקבוצות פייסבוק וקורא אלפי פוסטים על בוקינג, יחצ, קומוניקט, גרנטי הכול נוחת עלייך בבום. וזה פאקינג משתק, זה הצד השלילי של כל הקהילתיות. פתאום שמוסיקאי מתחיל היום, הוא מקבל טונה של מידע שהוא לא יודע איך לפרק, ובגלל זה אולי הם מגיעים לשיחת ייעוץ מוקדם מדי כי הם לא יודעים איך להתמודד עם זה. כמות הידע מפחידה לפעמים. אי אפשר להגיד מה היה טוב יותר, אם פעם או עכשיו. וגם מה שקורה עכשיו ישתנה שמונה מאות פעם בשנים הקרובות"

יוצא לך להופיע לא מעט בחו"ל כמוסיקאי, וזה מרגיש שיש איזושהי תרבות של לצאת ולראות הופעות בחו"ל הרבה יותר מבארץ, שהרבה יותר קל למצוא שם קהל. הדשא של השכן או יש משהו בדבר?
"שמע אתה צודק בגדול שיש את העניין של פחות לצאת ולראות הופעות בישראל מאשר באירופה, אבל זה לא נובע מאנשים שם שאומרים "היי בואו נלך לראות הופעה שאנחנו לא מכירים" כתופעה תרבותית. מוסיקה זה פשוט חלק יותר אינטגרלי בתרבות באירופה. אם אתה מנהל בר, כנראה שתאפשר ללהקה להופיע בו באיזושהי רמה. אם אתה מנהל בר פה, אתה תחשוב בכלל על האם לתת ללהקות להופיע, האם זה יביא תלונות מהשכנים, האם המקום אקוסטי, כמה תפסיד באותו הערב. השיקולים הם שונים. זה נכון שבמדינות אחרות מוסיקה מוטמעת יותר בתרבות, אבל יש יתרונות לא צפויים בלהיות מוסיקאי בישראל. ישראל זו עדיין לדעתי אחת מהחממות המדהימות לגידול מוסיקאים. יש פה המון תנאים אידיאליים"

בוא תרחיב
"הסצנה פה היא פיצית. אם תתחיל ליצור מוסיקה מעניינת, אתה יכול להגיע לאינדינגב תוך שנה וחצי, שזה פסטיבל ענק. זה משהו שלא שמעו עליו במדינות אחרות. רוצה עוד דוגמא? לפסטיבל החשיפה הבינלאומי בצוללת הצהובה מקבלים מאות בקשות וכמה עשרות מתקבלים. נכון, זה לא הרבה, צריך להבין עדיין שזה אחוז פסיכי של מוסיקאים שיכולים לקבל חשיפה מול גורמים בחו"ל. הסיכוי שלך כלהקת אינדי בברלין להגיע למצב הזה הוא אפסי. זו פריווילגיה מדהימה שקיימת בישראל"

אתה לא חושב שסצנה פיצית גם יוצרת תקרת זכוכית מאוד נמוכה?
"ברור שלכל מטבע יש שני צדדים. מצד אחד, אם אתה דג גדול בבריכה קטנה, אתה יכול כמוסיקאי להגיע תוך שנה וחצי להופעת יום העצמאות בפתח תקווה. אבל מצד שני, להיות מוסיקאי מצליח בישראל, זה עדיין אומר שאתה עדיין כנראה נאבק על לשלם את הארנונה שלך, אלא אם כן אתה נמצא בשמנה וסולתה של צמרת המוסיקאים הישראלית. אבל יש לדעתי דברים אחרים שמשנים הרבה יותר. עכשיו בדיוק חזרתי מהודו והייתי במלא ג'אמים עם חברים, ופתאום הם מנגנים שיר של דניאלה ספקטור, אלון עדר ושל האיינג'לסי, כולם חברים שלי במקרה. אני אומר לעצמי – "היי, האנשים האלה הם הפסקול של החיים לצעירים שמטיילים בהודו. אתה אולי עדיין נאבק עם הארנונה, אבל ההישג הזה, המתנה הזו להיות פסקול של מישהו, זה דבר שאין לו מחיר"

לסיום, יש לך טיפ למוסיקאי המתחיל?
"תעשו טעויות, תצברו קילומטרז', תיפלו על האף, תצברו ידע של מה עובד ומה לא עובד. בלי לפחד, לגמרי בסדר, כולם התחילו ככה. אחרי כברת דרך, שנה של פעילות, עשר הופעות, תגידו אוקיי הדבר הזה רציני או לא? ואז תתחילו לחשוב בוקינג, יח"צ, ואם צריך, רק אז, תקחו שיחת ייעוץ, אבל לא לפני, וזה גם לא משהו הכרחי. אתם חייבים ללמוד, והדרך ללמוד היא טעויות, ועשייה"

לכתבה הקודמת בסדרה: מאחורי הפרגוד עם ימית הגר

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2019-06-16

    נועה גולן בראל משיקה אלבום בכורה

    22:00 תיאטרון תמונע, תל אביב

  • 2019-06-18

    Tess Parks בישראל

    22:00 בארבי, תל אביב

  • 2019-06-20

    פסטיבל ניו אורלינס

    17:30 מוזיאון תל אביב לאמנות

  • סמי בירנבך משיק אלבום חדש

    21:00 האזור, תל אביב

  • ZSK בישראל

    22:30 לבונטין 7, תל אביב

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *