מאחורי הפרגוד עם ברק ויס

ברק ויס (צילום: יח"צ)

28/05/2019

דניאל סלגניק

מאחורי הפרגוד עם ברק ויס

לא תראו אותם על במות פסטיבלים או תשמעו אותם בגלגל"צ אבל אין מוסיקאי אחד שלא מכיר אותם: אלו הם האנשים שבונים ומחזיקים את קהילת המוסיקאים הישראלית מאחורי הקלעים. כתבה אחרונה בסדרה.

אז בואו ניפטר רגע מרשימת התארים בשלב מוקדם בראיון: הוא עורך דין בהכשרתו, בלוגר, איש שיווק (אבל מוסמך, עם תואר שני וזה), הקים את פסטיבל החשיפה בצוללת הצהובה (בו הוא משמש כמנהל אמנותי), מנהל אמנותי של פסטיבל הג'אז בתל אביב ויועץ מוכר למוסיקאים. אם אתם לא מכירים אותו כנראה שאתם לא מוסיקאים. אם אתם מוסיקאים ולא מכירים אותו, אז תפקפקו בכל מה שאתם יודעים. הוא כתב על ג'אז לפני שג'אז נהיה מגניב (מעולם לא נהיה), יעץ למוסיקאים לפני שזה נהיה מקצוע אמיתי ומפרסם באופן שבועי דברי תורה לאלפים מהם על שיווק, בוקינג וניהול אסטרטגי נכון. האיש שאיתו בחרתי לסיים את סדרת הכתבות "מאחורי הפרגוד" הוא, ליידיז אנד ג'נטלמן – ברק ויס.

לפני עשרים וחמש שנה בערך, ויס, בן 50 וירושלמי אסלי, סיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית והחל לעבוד בתחום ההגבלים העסקיים (גם אני הייתי צריך הסבר מה זה אומר. תגגלו). משם, הדרך למוסיקה הייתה, ובכן, ארוכה מאוד.

"בעריכת דין עסקתי שנתיים, לי היה מאוד קשה", מספר ויס, ,לקחתי כל דבר ללב. זו הייתה אחריות מאוד כבדה. היה לי מאוד קשה להפריד את העבודה מהבית. זה השפיע עליי, על הזוגיות שלי, ועליי. באיזשהו שלב הבנתי שאני צריך להחליט. מאוד אהבתי את העבודה אבל הייתי צריך להחליט עבודה או חיים, והחלטתי על חיים. חיכיתי שרעייתי שתחיה, שאז הייתה חברה שלי, תעבור את מבחני הלשכה גם. נסענו לטיול מסביב לעולם, שבעה חודשים, להבין מה אני רוצה לעשות בחיים שלי".

ומה הוחלט?
"היה לי די ברור. שמע אני ירושלמי, חלק מהחוויה של להיות ירושלמי בתקופה ההיא, מסביב לרצח רבין, זו הייתה חוויה קשה מאוד בכל מקום בארץ, ובמיוחד פה בירושלים, במיוחד לחילוני שכמוני. שמצד אחד אני חילוני, שמאלני מניאק, מצד שני, חלק מהמשפחה שלי הוא דתי. אז זה היה מאוד משמעותי. הקרקע בערה כאן בירושלים, בין חילונים לדתיים. תבחר אם אתה יהודי, או ישראלי דמוקרטי. זאת הייתה חלוקה מאוד קשה כזאת. עוד כשהייתי בטיול מסביב לעולם, היה לי ברור שמה שאני עושה אחר כך זה חוזר לחינוך בלתי פורמלי – חינוך לזהות דמוקרטית, יהודית פלורליסטית".

מפה לשם ויס הצטרף לעמותות שעוסקות בחינוך דמוקרטי יהודי פלורליסטי, והחל להתקדם בסולם הדרגות עד שהגיע לתפקידי ניהול בכירים. לאחר שנסע עם אשתו לארצות הברית לרגל לימודי התואר השני שלה, ובמקביל המשיך את עבודתו בעמותות מהצד השני של האוקיינוס, החל גם לטבול בביצת המוסיקה הישראלית.
"אני חובב ג'אז מאוד גדול. תמיד הייתי, מאז הצבא בערך", מספר, "כשהייתי בארצות הברית, בזמן ההוא, התחלתי לנהל פורום בעברית של נענע על ג'אז. די מהר, מסביב לפורום התקבצו כל אנשים בשלולית הקטנה הזאת בישראל – גם מוסיקאים, גם אנשי תעשייה, גם עיתונאים שכותבים על המוסיקה. כשחזרתי לארץ ביקשו ממני בנענע להיות הכתב שלהם לענייני מוסיקת ג'אז ועולם".

מתי נכנסת לתחום הניהולי?
"ב-2006 פסטיבל ג'אז תל אביב ביקש ממני להיות אחד מהמנהלים האומנותיים שלו, שזה אומר לבחור את הליין אפ של האמנים שיופיעו. אני חשבתי שלהיות מנהל אומנותי זה כמו לקחת תפריט במסעדה, לומר אני רוצה את זה, ואת זה. לא ידעתי שזה אומר להבין את כל מה שקורה בעולם. מצד אחד לשכנע הרכבים להגיע לארץ עם הבעייתיות שיש בארץ, מצד שני להבין מי הקולגות שלי בעולם, להתחיל את כל הנטוורקינג הזה. מסתבר שזה יותר קשה ממה שזה נשמע".

המפתחות של הצוללת

לאחר שנולדה הבת הבכורה שלו, ביקש ויס, שכבר חזר לארץ ולעיר מולדתו, ירושלים, תפקיד קצת יותר קל"ב. "לא הייתה לי סבלנות לנסוע כל יום לתל אביב במסגרת העמותה מירושלים", מספר, "וגם רציתי לעשות פרויקטים משלי, אז ניצלתי הצעה שקיבלתי והתחלתי לנהל בירושלים עמותה אחרת, אחת שאחראית על להקת מחול מודרני ובית ספר לריקוד 'קולבן דאנס'.

"כשניהלתי את הלהקה, ראיתי שיש מין פסטיבל חשיפה בינלאומית למחול כל שנה בסוזן דלל, ושאלתי את עצמי למה לא לעשות את זה לג'אז ולמוסיקת עולם. כשהצעתי את זה למשרד התרבות, הם צחקו עליי. אמרו לי מה פתאום, אין את זה הרי למוסיקה קלאסית, אז שיהיה לג'אז ומוסיקת עולם? אבל הנה, גייסתי את משרד החוץ לזה, שהם עד היום השותפים הכי גדולים לזה. אחר כך גייסתי את מועדון הצוללת הצהובה. כך ב-2011 הקמנו את פסטיבל החשיפה הבינלאומית לג'אז ומוסיקת עולם, שקיים עד היום. אחרי עבודה קשה של כמה שנים של להפיק ולארגן את הכול בפסטיבל, יכולתי להתיישב במקומי הטבעי, להיות שר החוץ של הפסטיבל – להזמין את ההרכבים הכי נכונים להופיע, ולהיות רק המנהל האמנותי של הפסטיבל. ואז כבר עזבתי את עמותת "קולבן דאנס", והתחלתי להיות עצמאי".

ואז התחלת להתרכז יותר בייעוץ למוסיקאים?
" כן. הרבה שנים מוסיקאים היו מגיעים אליי להתייעץ. באיזשהו שלב ניסיתי לעניין את בתי הספר למוסיקה בללמד את ה-"מיוזיק ביזנס". אני זוכר שישבתי עם עמיקם קימלמן, מנהל רימון בזמנו ואמרתי לו 'שמע, אתם פשוט מרמים מוסיקאים שמגיעים אליכם. אתם גורמים להם לחשוב שהם יכולים להתפרנס מהמוסיקה שלהם, ואתם לא נותנים להם מספיק כלים. אתם צריכים לתת להם מיוזיק ביזנס 101'".

ומה הוא אמר לך?
"הוא אמר לי שאין לו תקציב לזה, אבל אם היה לו, הוא היה קונה לו עוד קונטרבס. יום למחרת פתחתי את הבלוג שלי, כי הבנתי שצריך לכנס את המוסיקאים עצמם מלמטה".

ברק ויס (צילום: יח"צ)

"על כל אחד שמגיע אליי, יש עשרה שעוזבים את עסקי המוסיקה"

מאז הקמת הבלוג שלו, המדריך למוסיקאי העצמאי, ויס משמש כאחד הגורואים המובילים בעולם המוסיקה לשיווק ותכנון אסטרטגי. "זה מה שאני עושה מאז", הוא אומר, "מייעץ למוסיקאים ואני בצורה הדוקה, בכל שבוע, מפרסם פוסט בבלוג שלי, שולח ניוזלטר לאלפיים ומשהו מוסיקאים שנרשמו לניוזלטר שלי שבו יש הגיגים מוזרים וכל מיני הרשמות ויוזמות בארץ ובעולם, ואני עובד עם המון מוסיקאים לאורך השנים, מייעץ להם ובונה להם תכניות אמיתיות, אסטרטגיות. רוב האנשים שמנסים להתפרנס ממוסיקאים בתחום הייעוץ, הם עושים נזק בדרך כלל יותר מתועלת. זה יכול להיות מוסיקאי שהצליח לעשות משהו בעצמו, אבל הוא חושב שהדרך שלו זו הדרך שתגרום לכל מוסיקאי אחר להצליח, זה לא נכון. יש הרבה מאוד דרכים לקדם מוסיקאי, להגיע למטרות שלו, לא למטרות שלי, או של מישהו אחר".

מהי הטעות הכי גדולה שאתה רואה מוסיקאים מתחילים עושים?
"אני חושב שהיום כבר יש שינוי, כי מוסיקאים קצת מבינים דברים שהם לא הבינו בעבר, אבל אני חושב שהיו הרבה מאוד שנים שמוסיקאים אמרו 'תן לי להתעסק במוסיקה, ואם אני אהיה מוסיקאי מספיק טוב בסוף ישמעו עליי'. והתסכול הנורא הזה של מוסיקאים פנטסטים, שהם מרגישים שיש להם משהו לתת ואף אחד לא מתקשר, זה תסכול נורא. כשהם מגיעים אליי זה אומר שהם מבינים שמשהו כבר לא בסדר. על כל אחד שמגיע אליי, יש עשרה שעוזבים את עסקי המוסיקה בגלל דברים כאלה. התחושה הזאת שכל מה שהם חושבים עליו זה למצוא אביר על סוס לבן, מנהל – אני מאוד מבין את זה, אבל בגדול הדבר הבסיסי הוא להבין שמוסיקה זה החיים שלך, ואתה צריך לנהל את עצמך. מנהלים לא מחכים לך בתור.

"אבל אפשר להגיד גם שהיום קורה משהו אחר – המוסיקאים מבינים שהם צריכים ללמוד איך לקדם את עצמם, אבל הם בעצמם אוגרים הר של מידע כמו דרקון שיושב על הר של זהב, אבל הם לא יודעים לעשות עם המידע הזה. הם לוקחים קורסים, משלמים, לומדים מהבלוג שלי, הולכים לקבוצות פייסבוק, אבל הם לא מיישמים את המידע הזה".

אז אתה אומר שיש הרים של מידע ואפס יישום?
"אני חושב שיש היום המון מידע, ואף אחד לא אומר למוסיקאים מה שאתם צריכים לעשות זה א', ג', או ד'. אז שיש לך המון או שאתה עושה קצת מכל דבר ונמרח לכל הכיוונים ואז שום דבר לא קורה לך, או שאתה רואה אוורסט מול העיניים ולא עושה כלום – קופא במקום. כי זה נראה גדול פתאום. זה הדבר המרכזי. אנשים מציפים אותם במידע, הם לא יודעים למי להקשיב".

מה השתנה בתעשייה בעשרים השנה האחרונות?
"חברות התקליטים הגדולות משחקות תפקיד הרבה יותר שולי. הם עדיין משמעותיות אבל יש אחוז מאוד גבוה, או של אמנים עצמאיים או של אמנים שחתומים בלייבלים עצמאיים וקטנים. היום אני כבר לא רואה הבדל מבחינת ההעדפות בפסטיבלים השונים איפה אתה חתום, או אם יש מאחורייך גוף גדול. הדבר השני המשמעותי שקרה הוא הדרך שבה צורכים את המוסיקה. עד לפני שלוש שנים, לא הייתי מעלה בדעתי שההורדות יהיו מתות כמו היום. שאייטונס עומד להיסגר – זה לא דבר שהיה עולה על דעתי. היום הכול בסטרימינג. אני חושב שה-'ספאן אוף אטנשן', באופן כללי, הוא מאוד נמוך. חייבים לתפוס אותו בשניות הראשונות אחרת הוא ממשיך הלאה. אין נאמנות למותגים. אתה תשמע שיר שאתה תאהב ותנגן אותו חמש מאות פעמים, זה לא אומר שאתה תקשיב לשיר הבא של אותו ההרכב או האמן"

יש עדיין מקום לאלבומים?
"יש מקום, תלוי באיזה ז'אנרים. אני חושב שבאופן כללי, כשקהל היעד יותר מבוגר יש יותר מקום לאלבומים, והם עדיין נמכרים טוב בתחומי המוסיקה הקלאסית, מוסיקת עולם וג'אז. המכירות הכי גרועות הן בתחום האלקטרוני וההיפ הופ. יש ערך לקונספט של אלבום, לא לפלסטיק עצמו. זה תלוי מה 'הספאן אוף אטנשן' של הקהל שלך. אנשים שקונים דיסקים לא קונים בשביל לשמוע אותם, קונים אותם כדרך להגיד תודה לאמנים, או על ההופעה שהם מאוד נהנו בה, או כמרצ'נדייז".

אני רוצה לשאול אותך בתור יועץ למוסיקאים שאלה בוערת – איך לעזאזל אמנים יכולים להביא אנשים להופעות?
""אם פעם היה ידוע – תוציא אלבום אחרי כמה סינגלים, ינסו להכניס אותך לגלגל"צ או ל-88 ובמקביל תכין סדרת מופעי השקה, כי אם לסינגל יהיו הרבה השמעות אנשים יגיעו להופעות. זה כבר לא נכון היום. גם סינגלים שנכנסים לגלגלצ מאת אמנים חדשים, גם אם הם נטחנים, זה לא מביא קהל להופעות, זה מביא יותר סטרימינג לספוטיפיי.

אני חושב שהדבר העיקרי שעובד היום, ואני חושב שהוא יעבוד בעתיד הנראה לעין, זה שאנשים מגיעים להופעות אם הם מרגישים חיבור רגשי, מחויבות לאמן. כמו שחבר שלך מגיע, או בן משפחה מגיע, לא משנה אם זה הז'אנר המוסיקלי שהוא אוהב, אבל הוא פשוט רוצה לפרגן, זה הדבר שעובד היום. ולכן מוסיקאים צריכים להתמקד קודם כל בלחבר אנשים אליהם. לקחת כמה שיותר אנשים שירגישו שותפים לדרך, אנשים שמחויבים ומחוברים. ואז האנשים האלה יבואו עצמם להופעות. צריך את החיבור הרגשי כדי שאנשים יצאו מהבית ויגיעו להופעה. התחרות היא לא רק עם אמנים אחרים, התחרות היא מול להישאר בבית. עושים את זה בצורה הפוכה למה שנהוג היום – אנשים מנסים להגיע לכל קהל היעד שאוהב את קולדפליי ורדיוהד אז הוא בטח יאהב אותי, אני חושב שזו השקעה ענקית שלא מניבה פרי – כי צריך לגרום לבן אדם שלא מכיר אותך, למשוך אותו עד כדי כך שהוא יבוא. במקום זה אנשים צריכים להתרכז בלבנות לעצמם את הקהל מאנשים שמכירים אותם – אנשים שהיו איתם בתיכון, בצבא, שהיו איתם בעגלות בקניונים בארצות הברית. אנשים שטיילו איתם בהודו. קודם כל לקחת את האנשים האלה שבעדם, ולהביא כמה שיותר אנשים משם. לבנות שבט, קהילה מסביבם, וליצור את החיבור הרגשי הזה ולהגדיל את זה בצורה אורגנית, בסגנון של חבר מביא חבר"..

שני טיפים אחרונים למוסיקאים?
"אחד, אל תבזבזו את כל הכסף שלכם בלהפיק אלבום, תשאירו כסף לשיווק. שתיים – תנסו לשנות את דפוס החשיבה – פעולות השיווק והמימון זה לא מילים גסות, זה חלק מהאמנות שלכם. אם אתה לא עושה את החלק הזה, זה כמו לאונן למגירה או לשיר למקלחת. כל עוד אנשים לא שומעים את המוסיקה שלכם, זאת לא אמנות".

לכתבות הקודמת בסדרה:
מאחורי הפרגוד עם ימית הגר | מאחורי הפרגוד עם נהדי לזר | מאחורי הפרגוד עם תהל קליין

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2019-08-22

    Joe Bonamassa בישראל

    21:00 היכל התרבות, תל אביב

  • 2019-08-24

    רומי קובוס משיקה אלבום בכורה

    22:00 תיאטרון תמונע, תל אביב

  • Perfekt Simple משיקים את אי.פי הבכורה

    21:00 בית היוצר, תל אביב

  • Let Them Indie – מוסיקה ואמנות

    14:00 המכולות, רמת גן

  • 2019-08-26

    טדי נגוסה משיק אלבום חדש

    22:00 בארבי, תל אביב

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *