הדרן להגשמה עצמית

איור: דניאל סלגניק

09/04/2018

דניאל סלגניק

הדרן להגשמה עצמית

מה גורם לאדם באמצע חייו לוותר על קריירה בטוחה ויציבות, ללכת נגד ההיגיון, ולרדוף אחרי החלום הכמעט בלתי אפשרי – הצלחה בענף המוסיקה? דניאל סלגניק מחפש תשובה.

ב-1974, בקולג' האימפריאלי של בריטניה, ישב לו במעונות חנון מתולתל עם חיבה לא קטנה לגיטרות, שעבד על הדוקטורט שלו באסטרו-פיזיקה. במקביל לשינון מערכות סולריות, החנון המדובר ניגן בלהקת רוק לא ידועה שהראתה סימני הצלחה מבטיחים, והפכה לצל שהעיב על חייו האקדמיים וקריירה ארוכה כמדען.

גיבורינו החליט בכובד ראש, שהכוכבים אמנם יפים מאוד מבעד לעדשת טלסקופ, אבל הוא לא יכול לוותר על לנסות להגיע אליהם. מטפורית כמובן. אז הוא עזב את הלימודים והחליט להשקיע את כל כולו בלהקה כדי לפרוץ כמוסיקאי כשהיה כמעט בן שלושים.

לחנון ההוא קראו בריאן מיי, וללהקה קווין – אחת מלהקות הרוק המצליחות ביותר בהיסטוריה. מיי, כמו שריל קרואו, ארט גרפונקל ועוד רבים אחרים שעזבו קריירה יציבה בשלב מאוחר יחסית בחייהם כדי לרדוף אחר ההצלחה במוסיקה, הימר. הוא הימר כי היה לו מה לאבד כשבחר בנתיב שלא מופיע במפה. כי הוא העדיף לקחת ספינה כמו מגלן ולשוט לטריטוריה לא מוכרת בעצמו, מאשר להמשיך לחתור לאטו בסירת משוטים באגם רדוד, לצד מיליוני סירות משוטים אחרות.

אז מה גרם לו לעשות את זה?

חלום ההצלחה במוסיקה עומד על גבול הבלתי אפשרי. מצעירים רבים שפונים להגשמתו, לא נחסכות הקלישאות שבמידה כזו או אחרת, אינן שגויות – אין בזה עתיד בטוח, זה לא כלכלי והסיכוי להצליח באמת שואף לאפס. למרות זאת, אותם המוסיקאים בתחילת שנות העשרים לחייהם, בדרך כלל ממשיכים עם ההימור, כי אינם מסכנים דבר מלבד זמן. לרובם אין משכנתא. אין ילדים. תפיסת עולם של "עדיף לנסות עכשיו מאשר להתחרט אחר כך" היא אחת שמקובלת ומוכרת בקרב אותם צעירים.

אך מה בנוגע לאנשים כמו בריאן מיי, שלהם יש מה להפסיד? ששמים קריירה בטוחה, אורח חיים יציב ותלות משפחתית על כף המאזניים? זה לא קורה רק מעבר לאוקיינוס. קיימים גם אמנים ישראלים כמו אסף אבידן למשל, שעזב קריירה כאנימטור מבטיח כדי לעסוק במוסיקה במשרה מלאה.

מה גורם לאנשים שבנו לעצמם חיים יציבים או ביטחון כלכלי מסוים כשהחליטו לצעוד בדרך המקובלת והסלולה, לקחת פנייה חדה שמאלה אל העשבים השוטים ושטחי ההפקר הלא מוכרים?

בחיפוש אחר תשובה, ראיינתי לא מעט מוסיקאים שהחליטו לעזוב את אזור הנוחות כדי לרדוף אחרי החלום. בשיחות אלו, צמד המילים "הזדמנות אחרונה" הוזכר לא מעט. כזה למשל היה המקרה עם דויד דרמון (35), שעזב קריירה בהייטק ובת זוג בישראל כדי להצליח באמריקה כמוסיקאי. "חזרתי מאוסטרליה, ואח שלי סידר לי עבודה בחברת הייטק", דרמון מספר, "התחלתי להתקדם בתוך החברה. ואז באמת הייתה לי קרקע יציבה של כמה שנים עם עבודה מסודרת והכנסה טובה. וכאילו כשבאמת היה לי את הכסף למוסיקה, התחלתי להקליט – וחלום המוסיקה הזה הרגיש מאוד קרוב ומציאותי".

ובאיזו נקודה פרשת מהייטק והתעסקת בלעדית במוסיקה?
"הייתי בן 33 בערך, היו לי גם הכנסה קבועה במקצוע, גם בת זוג – הכול היה מושלם מבחינת ללכת בתלם. אבל הייתי חייב לעשות את זה בדרך שלי, בחזון שלי, הודעתי לכולם שאני עוזב. ואז הגיע הרגע שלחצתי על הכפתור והזמנתי כרטיס טיסה לאמריקה, לנסות להצליח שם כמוסיקאי. הזמנתי טיסה כשהייתה לי הזדמנות אחרונה לעשות את זה."

ככל שנערכו יותר שיחות עם מוסיקאים, המסקנה שהתחזקה הייתה שהקול החלוש של מימוש עצמי עשה קאמבק אצלם עם השנים והגביר ווליום עד שהפך לצעקה אחת גדולה שהם לא היו מסוגלים להתעלם ממנה. אבל אם אתה רוצה להיות מוסיקאי, אם את מחפשת להיות אמנית, מדוע לחכות עד הרגע בו יש לך מה להקריב? מדוע לא לקפוץ למים ללא משקולות בגיל צעיר יותר?

מיכל פוני, פסיכולוגית תעסוקתית ומנהלת יחידת אבחון ויעוץ תעסוקתי, מנסה לשפוך מעט אור על התעלומה.


אז מה בעצם גורם לאנשים לעזוב קריירה בסוף שנות ה20 תחילת ה30?

"בדרך כלל תחושה של החמצה. הם מרגישים שיש משהו שבוער בהם מבפנים, שעליו הם ויתרו בשלב מוקדם בחיים בשביל ביטחון ויציבות. היה לי מישהו שהגיע ואמר לי "הייתי בלהקה, ניגנתי שהייתי צעיר, והמוסיקה היא החלום שלי" אבל כשהוא היה צעיר, אבא שלו אמר לו שמוסיקה זה לא תחום יציב, אז הוא הלך ללמוד כלכלה ולהיות רואה חשבון".

תבל לוי (34) מרמת הגולן, בעלת עסק לבניית אתרים לשעבר ומוסיקאית כיום, מתאימה לתיאורה של פוני. "התחלתי לנגן מגיל 4 בערך, אבל ויתרתי על החלום הזה לגמרי. תמיד הייתה לי מחשבה אבל זה תמיד נראה לי יותר מדי רחוק ולא ריאלי מכדי שזה יקרה".

אז מה קרה פתאום?
"התחתנתי, הבאתי שני ילדים לעולם ופתחתי עסק של בניית אתרים. עסק עצמאי בתחום ההייטק והיה לי ביטחון כלכלי. היום בניית אתרים זה תחום מאוד מבוקש. יש בזה המון יציבות פיננסית. אחרי הלידה השנייה, חליתי באיזושהי מחלה כרונית שגרמה לי ולבעלי לרצות לעשות שינוי בכל אורח החיים. גם מבחינת המגורים, גם מבחינת התעסוקה. עזבנו את המרכז ועברנו לרמת הגולן, שם חזרתי לנגן בגיטרה.

הבנתי שהגעתי לאיזשהו מיצוי – התחתנתי עם אהבת חיי, הבאתי ילדים מדהימים, אני חיה במקום הכי טוב שיש, ואני יושבת ואני שואלת – מי אני? אני אמא של – אשתו של – אבל שכחתי לרגע מי אני. אבל אז הלב נפתח, והשיר הראשון יצא, והתחלתי לחזור לעצמי – לאותה תבל קטנה שכל מה שהיא רוצה זה לשיר".

אורלי צדוק, פסיכולוגית תעסוקתית מומחית ובעלת מכון לתכנון ויעוץ קריירה, מסבירה מי הם אותם מוסיקאים הפורחים מאוחר, ומדוע כיום בניגוד לשנים קודמות – זאת תופעה מוכרת.


קודם כל, מהניסיון שלך, מה מאפיין אנשים מז'אנר המוסיקה מבחינת תכונות האופי?

"מוסיקאים הם אנשים יצירתיים – שחושבים אחרת. אדם יצירתי הוא אדם שהראש שלו רואה פתרונות ואפשרויות שאנשים אחרים לא רואים. אלה אנשים עם נטייה לחלימה, אנשים עם רגש מפותח. הם נוטים להתרכז בעצמם – לא מסיבה של אנוכיות אלא בגלל שהעולם הפנימי שלהם מאוד עשיר".

יש הבדל לפי דעתך, בפרופיל הפסיכולוגי, של אנשים שבוחרים להיות מוסיקאים בגיל צעיר לעומת אנשים שעוזבים קריירה כדי לרדוף אחרי החלום שלהם?
"לדעתי כן. הרי איך אתה בוחר מקצוע? לפי הכישורים שלך, הערכים שלך, לפי מימוש. יש המון אנשים שרוצים לעסוק ביצירה ולא יעסקו בזה. יש להם פחדים, חששות, הם יותר קונפורמיים. פירמידת הצרכים של מאסלו (תיאוריה פסיכולוגית העוסקת במניעיו של האדם במהלך חייו) מדברת על זה – יש אנשים ששמים מימוש עצמי בראש הפירמידה. לכן יש אנשים שלוקח להם זמן להגיע למימוש עצמי אחרי שהם ממלאים את הצרכים האחרים שלהם".

יש כיום איזושהי תחושה באוויר, שיש מקום הרבה יותר גדול לאינדיבידואליזם, למימוש עצמי, לאני האנוכי. את חושבת שיש לזה השפעה על אנשים שעוזבים קריירה יחסית למה שהיה נהוג בעבר?
"בטח. התרבות מכתיבה את הבחירות שלנו, בין אם אנחנו רוצים בזה או לא. אנשים כיום הרבה יותר מבולבלים לגבי בחירות קריירה. כי בתרבות יש לגיטימציה גבוהה הרבה יותר למימוש עצמי. המצב הכלכלי השתפר, שני בני הזוג עובדים – כל התנאים האלה מאוד משפיעים על החופש של האדם לחפש את עצמו ולהגיע לביטוי".

פוני מאששת את הטענה גם היא וטוענת כי כיום בהשוואה לעבר, אנשים מגיעים לייעוץ תעסוקתי במשך כל חייהם ולא רק בשנות העשרים. מסתמן שכיום, קריירה איננה עובדה חקוקה בסלע ואינה מקבלת את היחס השמרני שהיה נהוג בשנים קודמות. עבודה כבר לא מסתכמת בפרנסה נטו, אלא כוללת בתוכה פן של מימוש היחיד. אתה כבר לא נדרש על ידי החברה לעסוק במה שאתה מוכשר בו. אתה מתבקש לעסוק במה שאתה רוצה.

מוזר לחשוב על קריירה כיצור כה דינמי.

מוסיקאים, בהגדרתם, בדומה לשאר האמנים, תמיד היו בעלי רצון להישמע, להתבטא ולממש את עצמם יותר מכל אחד אחר. בעשורים האחרונים אנשים זונחים משרות או קריירות מפאת חוסר סיפוק שמוביל לאומללות. בדיקה פשוטה בגוגל תניב לכם מספר כפול של תוצאות ל"how to be happy at your job" מאשר פשוט "how to be happy" – מהסיבה הפשוטה שהעבודה, לרוב בצדק, נתפסת כגורם המעניק לנו הכי מעט אושר בחיינו.

מאחר שאנחנו חיים בעידן בו אושר הפרט חשוב יותר מבעבר, והחשיבה הדומיננטית שקיימת סוברת כי "מגיע לנו" להיות מאושרים, ולעזוב כל מה שלא תורם למטרה הזו, אנשים רבים, ביניהם מוסיקאים, מרגישים כי לעולם לא יגיעו לפסגת הנירוונה, לאושר, לזן – אם לא ילכו אחר לבם. הם מוכנים לוותר על בית בטאבו ולגור בשכירות. לוותר על פראג פעמיים בשנה בחגים, ולהסתפק באוהל בחוף גינוסר. הם מעדיפים לעשות הקרבה באיכות החיים ולקחת סיכון – לו רק בשביל האושר העצמי שלהם.

ואפשר להבין אותם – קשה לעבור חיים שלמים על טייס אוטומטי עם עצם בגרון, כשכל הזמן השאלה של "מה אם" מרחפת לך כמו צל עיקש מעל הראש. לשם מה באמת אנחנו עומדים כאן, שמונים ושתיים שנה פחות או יותר, אם לא להגיע לסיפוק? להתבטא? לנווט בעולם לפי תחושת הבטן שלנו?

עם זאת, שאלות חשובות יותר עולות – אם תרבות ה"אני" גורמת כיום לאנשים לעזוב מקצוע מכניס ופרנסה בטוחה רק לשם מימוש עצמי, כמה המודל הזה יתפתח בעוד עשרים שנה? שלושים שנה? האם אנו צופים נהירה והצפה בשוק אומנויות הבמה של אנשים עם תחושת החמצה? כמה שחקנים וזמרים ישראל צריכה? כמה המרדף אחרי מימוש עצמי פוגע במשק?

מכיוון שזהו לא גיליון של "כלכליסט" או עבודת מחקר בשנה ב' בתואר לכלכלה באוניברסיטה העברית, ומכיוון שההכשרה שלי בפיננסים נגמרת בחישוב עמלות בכספומט, לעת עתה, השאלות האלו יישארו לא פתורות בחלקן. דבר אחד בטוח – רוצים מקצוע יציב? לכו תהיו פסיכולוגים תעסוקתיים. משברי קריירה יש בשפע.

מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו

    לוח הופעות

  • 2018-08-17

    היהודים

    22:00 זאפה חיפה

  • מיכל שפירא שרה איימי וויינהאוס

    22:00 סינקופה בר, חיפה

  • 2018-08-18

    יותם פור משיק אלבום בכורה

    20:30 בארבי, תל אביב

  • Lady & Jo

    21:00 קונטיינר, יפו

  • 2018-08-20

    סגיב כהן חוגג 15 שנה לאלבום הבכורה

    22:00 זאפה הרצליה

  • לכל ההופעות

  • רעש

    הצטרפו אלינו לקבלת עדכונים

תגובות גולשים

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *